ע"א 47385-01-15 אם.פי.אם. מסטרפיס מודלינג בע"מ ואח'

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' רוטנברג) מיום 7.12.2014. מדובר בתביעת שיבוב אשר הוגשה לאחר שפרצה שריפה בבית עסק לייצור וייצוא תכשיטים (להלן: "המבוטח") שהיה מבוטח על ידי המשיבה, וגרמה לנזקים קשים. מבדיקות התברר כי האש פרצה כתוצאה מכשל בשואב אבק חלופי שחובר למדפסת תלת מימד מתוצרת חברה אמריקאית (להלן: "Solidscape"). המשיבה היא חברת ביטוח אשר שילמה למבוטח תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו, אותם היא תבעה מהמבקשים. המבקשת 1 היא חברה אשר שימשה בזמנים הרלבנטיים כנציגת חברת Solidscape בישראל ומי שייבאה ומכרה את המדפסת למבוטח. המבקש 2 הוא הבעלים ומנהלה של המבקשת 1.

בית משפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי הדליקה התרחשה מחמת אש שפרצה בשואב האבק החלופי. כן נקבע כי לאחר ששואב האבק המקורי חדל לעבוד, המבקשים, כנציגי Solidscape בישראל, הורו למבוטח לרכוש בארץ שואב אבק פשוט ולחברו למדפסת. בית משפט קמא קבע כי האש פרצה בשואב האבק החלופי אשר לא התאים לייעודו ולשימוש תעשייתי רציף במשך 24 שעות ביממה. כן נקבע כי המבקשים לא הפנו את המבוטח לחוברת ההדרכה, לא הנחו אותו לרכוש שואב התואם את הוראות היצרן ולא פרטו בפניו את דרישות היצרן. נפסק כי המבקשים ישלמו למשיבה סך של 762,274 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך של 60,000 ש"ח. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה לבית משפט קמא, נדחתה.

מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשים, מימושו המיידי של פסק הדין אשר השית עליהם תשלום של למעלה מ- 850,000 ש"ח יוביל להתמוטטותו הכלכלית של המבקש 2 ולהפסקת פעילותה ופירוקה של מבקשת 1. עוד טוענים המבקשים כי פיקדונות וחסכונות בסך של 1,165,030 ש"ח שיש למבקש 2 ולרעייתו, משועבדים כמעט במלואם כביטחונות להלוואות פתוחות בחשבונם הפרטי ולמשכנתא, וכן כנגד הלוואה שנטלה המבקשת 1, כך שלמעשה יתרת הזכות שנותרה להם מוערכת בכ-80,000 ש"ח. כמו כן, טוען המבקש 2 כי הבנק אינו יכול להעמידו לרשותו אשראי נוסף ועל כן האפשרות היחידה שנותרה לו היא מכירת דירת המגורים שבבעלותו, אשר לטענתו מוערכת בכ- 1,100,000 ש"ח. המבקש 2 הוסיף כי מצבו הבריאותי התדרדר עקב ההליך המשפטי והוא אובחן כחולה לב ועבר מספר אשפוזים בשנים האחרונות.

עוד טוענים המבקשים, כי אף החברה (המבקשת 1) לא תוכל לעמוד בנטל תשלום פסק הדין, וכי מהדו"ח הכספי לשנת 2013 עולה כי החברה בהפסדים. לפיכך, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר שמימוש פסק הדין יהיה הרסני גם עבור המבקשת 1 ומשמעותו המיידית היא פיטוריהם של 4 עובדים כך שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור בסופו של יום.

מבחינת סיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי ישנם סיכויים מבוססים להצלחה בערעור. המבקשים מפרטים בבקשתם באריכות רבה את הטעויות שנפלו לטענתם בפסק הדין של בית משפט קמא והמחייבות לטענתם, את התערבותה של ערכאת הערעור.

לדידם, פסק דינו של בית משפט קמא חריג בכך שהשית שיפוי מלא בגין הפיצוי שהמשיבה שילמה למבוטח, ומבלי שדן כלל באשם תורם של המבוטח.

המבקשים טוענים כי פסק הדין אימץ את עמדת המשיבה בניגוד לכתב הטענות והתצהירים שהגישה ובניגוד לראיות שהוצגו מטעמה, וקבע את רשלנות המבקשים בלא כל ביסוס חוות דעת מומחה, ואף לאחר שחוות הדעת מטעם מומחה המשיבה קבע שאינו יודע מהי סיבת הכשל שגרם לשריפה. לטענתם, המשיבה לא הציגה חוות דעת מומחה בשאלת הכשל שגרם לשריפה, אלא רק ביחס למקור האש.

המבקשים טוענים כי בית משפט קמא הסתמך באופן שגוי על חלק מחוות דעת מומחה שהגישה נתבעת אחרת, נגדה נדחתה התביעה. עוד נטען כי חוות דעתו של אחד המומחים מהווה עדות מפי השמועה שכן לא נכח במקום אלא הסתמך על חוות דעתו של מומחה אחר.

המבקשים טוענים כי בית משפט קמא הקל בדרישתו כלפי המשיבה בהוכחת התביעה ומנגד הטיל על המבקשים לספק את ההסברים ולחייבם באחריות מלאה לאירוע. לטענתם, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מקור השריפה בשואב החלופי ובית משפט קמא אימץ לעניין מהות הכשל חוות דעת אשר לא הוגשה על ידי המשיבה אלא על ידי נתבעת אחרת.

לטענת המבקשים, אין להטיל עליהם אחריות לאירוע כאשר כלל לא הוכח הקשר הסיבתי בין פעולותיהם לבין הנזק שאירע למבוטח. לטענתם, מחוות הדעת של המומחה קראוסהר וחקירתו הנגדית עולה כי מקור השריפה עלול היה להיות גם כתוצאה מקצר חשמלי בקופסת הפיקוד שמחוברת לשואב ולמדפסת ולא בהכרח רק משואב האבק ולפיכך טעה בית משפט קמא בקביעתו כי הוכח בדרגה של למעלה מ- 51% על פי מאזן ההסתברויות הנדרש כי מקור השריפה והכשל הוא בשואב האבק.

המבקשים טוענים כי לתצהירים שהוגשו מטעמם בהליך קמא צורפו תכתובות דואר אלקטרוני המעידות על כך שהמבוטח החליף על דעת עצמו את שואב האבק וכעבור מספר חודשים לאחר שארעה תקלה בשואב האבק ועלה ממנו ריח של שריפה, פנה למבקש 2 על מנת שיחליפו. במהלך התכתבות מול היצרן, הסכים המבוטח להחליף את שואב האבק באופן עצמאי ובתמורה לקבל ערכת פיצוי. לטענתם, המבוטח נטל את הזיכוי ולא החליף את השואב. לאור זאת, טוענים המבקשים כי מדובר בשרשרת אירועים המנתקת את הקשר הסיבתי בין פעולותיהם לשריפה ושוללת אחריות מטעמם לאירוע. לדידם, בית משפט קמא לא התייחס לנתונים שהיו בפניו אודות אחריות המבוטח כאשר לא החליף את השואב, חרף קבלת זיכוי שווה ערך, למטרה זו.

המשיבה מתנגדת לבקשה ודוחה את טענות המבקשים. לטענתה, די בכך שהמבקשים פונים לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בידיים לא נקיות, על מנת לדחות את הבקשה. המבקשים הציגו בפני בית המשפט תמונה חלקית ומטעה, הן לגבי סיכויי הערעור והן לגבי מצבם הכלכלי ובנסיבות אלה אין להיעתר לבקשה.