ע"א 4725-02-15 ניסנוב נ' יגנס

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' פרוסט-פרנקל) מיום 17.11.2014 אשר ניתן בהעדר הגשת תצהיר ובהעדר הופעה מצד המבקשת לישיבת ההוכחות.

התביעה בבית המשפט קמא הוגשה על ידי המשיב, עורך דין במקצועו, בגין חוב שכר טרחה. לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד המבקשת לדחיית מועד דיון ההוכחות, ולאחר שהמבקשת לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא התייצבה לדיון שנקבע, ניתן פסק דין נגדה ביום 17.11.2014. בהתאם לפסיקתה אשר נחתמה ביום 4.1.2015, נפסק כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 790,990 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן סך של 40,000 ש"ח בגין שכר טרחה.

מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשת, היא מצויה במצב סיעודי קשה מאוד כתוצאה ממחלת הסרטן וזקוקה להשגחה מתמדת, ולפיכך לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה בהליך קמא. לטענתה, אי התייצבותה לדיון ביום 17.11.2014 נבעה מטעמים רפואיים שנתמכו בתעודות רפואיות. עוד טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא ראה באישור הרפואי שצורף לבקשה לדחיית דיון הכשר להתייצבותה, חרף האמור בו.

מבחינת סיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי ישנם סיכויים טובים לביטול פסק הדין והחזרתו לבית משפט קמא, בשל העובדה שאי התייצבותה נבעה ממצבה הרפואי ולא מזלזול בבית המשפט. לטענתה, בנה יידע את בית המשפט קמא על מצבה הרפואי והגיש בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד וכי בעת מתן פסק הדין היא לא הייתה מיוצגת, לאחר שעורך דינה התפטר מייצוג.

יתרה מכך, טוענת המבקשת כי סיכויי הגנתה בתביעה טובים ממספר נימוקים. ראשית, היריבות המשפטית אינה בינה לבין המשיב, אלא בין בעלה של המבקשת למשיב, שכן הוא חתם על הסכם שכר הטרחה עם המשיב. שנית, טוענת המבקשת כי אין להתעלם מטענת ההתיישנות, היות והתביעה הוגשה ביום 5.7.2012 והאירועים בגינם המשיב הגיש תביעתו, התרחשו בין השנים 2000-2008, כך שלגבי חלקם לפחות, חלה התיישנות.