עבד אל חאלק ואח' נ' נ.ע. הנדסה ויזמות (2001) בע"מ ואח'

א.בפניי בקשה לביטול פסק דין שנתתי ביום 22.8.13 ואשר בו, כך לטענת המערער, הוריתי על דחיית ערעורו ומחיקת הערעור-שכנגד שהגישו המשיבות (כפי שאבהיר להלן האמור לעיל איננו מדויק, הואיל ודחיית הערעור הייתה בהחלטת כב' השופטת ת' שרון-נתנאל מיום 8.7.13, ולא במסגרת פסק הדין שמיום 22.8.13).

ב.מעשה שהיה כך היה:

המערער הגיש תובענה לבית משפט השלום בחיפה כנגד המשיבות בגין תאונת עבודה שאונתה לו ביום 13.4.05.

בתאריך 2.12.12 ניתן פסק דינו של סגן הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט א. סלאמה, לפיו נפסק לזכות המערער, לאחר ניכוי אשם תורם וגמלאות הביטוח הלאומי, פיצוי בסכום של 9,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות משפט.

ביום 24.1.13 הגיש המערער את ערעורו על פסק הדין, ובו הוא מלין על כך שפסק דינו של בית משפט השלום מקפח אותו, ואילו המשיבות הגישו ביום 7.2.13 הודעת ערעור-שכנגד.

ג.הפיקדון שהיה על המערער להפקיד לצורך הדיון בערעור להבטחת הוצאות המשיבות – לא הופקד, והחלה מסכת לא קצרה של בקשות והחלטות שניתנו על ידי כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, בין אם להפחתת סכום העירבון, ובין אם להארכת המועד להפקדתו.

כך ביום 14.4.13 הוגשה בקשה מוסכמת להאריך את המועד להפקדת העירבון, וביום 30.5.13 הוגשה בקשה להפחתת עירבון, ולחלופין, להארכת המועד להפקדתו.

ביום 5.6.13 נדחתה הבקשה לפטור מעירבון, אך הוארך המועד להפקדתו עד 13.6.13, מועד שהוארך בהחלטה מיום 16.6.13 עד ליום 23.6.13, ובהחלטה נוספת הוארך המועד עד 30.6.13.

קיצורו של דבר, למרות הזמן שחלף ולמרות ההחלטות שניתנו העירבון לא הופקד והערעור העיקרי נדחה בהחלטת כב' השופטת תמר שרון-נתנאל, מחמת אי הפקדת העירבון.

ד.ביני לביני היה תלוי ועומד תאריך לצורך ישיבת קדם ערעור שנקבעה בתיק ליום 27.10.13, אך ביום 22.8.13 פנה ב"כ המשיבות וציין, כי נוכח דחיית הערעור העיקרי, מבקש הוא למחוק את הערעור-שכנגד, ואזי נתתי את פסק הדין מיום 22.8.13, לפיו מחקתי את הערעור-שכנגד (לאחר שכבר נדחה הערעור העיקרי), ובוטלה ישיבת קדם הערעור שהייתה קבועה ליום 27.10.13.