ע"א 4576/15 מ.מ.א ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב

השופטת א' חיות:

           ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ג' גינת) בו נדחה ערעורה של המערערת על שומות שהוציא לה המשיב לשנים 2005-2003. השאלה שעומדת במוקד הערעור דנן היא האם עיסקה בה מכרה המערערת בניין ברחוב אבן גבירול בתל-אביב היא עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי שיש למסות כהכנסה פירותית והאם למשיב סמכות להוציא שומה בהתאם לאחר שכבר הוצאה שומת מס שבח לגבי העיסקה כעיסקה הונית.

1. המערערת, חברה בע"מ בבעלות בעל מניות יחיד, נוסדה בשנת 1975 ועיסוקה העיקרי הוא הפעלת חניונים. ביום 29.4.2004 רכשה המערערת בניין משרדים ברחוב אבן גבירול בתל-אביב (להלן: הבניין) תמורת 8,830,984 ומכרה אותו כעבור שנה וחצי (ביום 20.11.2005) תמורת 11,425,365 ש"ח (להלן: העסקה). המערערת דיווחה על העסקה למשרדי מיסוי מקרקעין ביום 29.11.2005 וחודש לאחר מכן, ביום 29.12.2005, פנתה למשיב וביקשה לאשר לה קיזוז הפסד הון נטען בסך 507,867 ש"ח כנגד השבח בעיסקה של מכירת הבניין. ביום 15.1.2006 ענה המשיב למערערת כי:

מאחר והנכס נמכר בשנת 2005 ואין נתונים לגבי פעילות החברה באותה שנה, רק לאחר הגשת דו"ח 2005 הבקשה תטופל (נספח 9 לתצהיר אופיר, מש/1) (להלן: המכתב מינואר 2006)

           כחמישה חודשים לאחר מכן, פנתה המערערת, באמצעות עו"ד בנדל וביקשה לקיים פגישה בעניין בקשתה להתיר את קיזוז הפסד ההון כנגד השבח שנוצר ממכירת הבניין. לטענת המשיב בפגישות שקוימו בעניין זה ביום 21.6.2006 וביום 11.12.2006, הובהר למערערת כי יש לבחון את סיווג העיסקה נוכח סמיכות הזמנים שבין רכישת הבניין ומכירתו. דו"ח המערערת לשנת 2005 הוגש למשיב ביום 31.8.2006 ושומה סופית של מס שבח הוצאה לה מספר ימים לאחר מכן (ביום 6.9.2006) ושולמה על ידה. כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 6.3.2008, הוציא המשיב למערערת שומה לפי מיטב השפיטה לשנים 2005-2003 בה קבע, בין היתר, כי מכירת הבניין מהווה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי ועל-כן יש למסותה כהכנסה פירותית ולא כרווח הון ממכירת מקרקעין. השגה שהגישה המערערת – נדחתה וביום 12.3.2009 הוציא המשיב למערערת שומה בצו לשנים 2005-2003 לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה או הפקודה) בה נקבע, בין היתר, כי מכירת הבניין היא עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

2. המערערת ערערה על שומה זו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור וקיבל את עמדת המשיב לפיה מכירת הבניין אכן מהווה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי נוכח מאפייניה ובהם: תקופת החזקה קצרה בנכס; ניסיונות להשבחתו על ידי שינוי ייעודו; מימון העסקה בחלקו באמצעות אשראי זר; וכן שימוש במיומנות וידע באמצעות אנשי מקצוע מתאימים.