ע"א 43949-01-17 לפטה נ' לאוב ואח'

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

1. בפסק הדין נשוא הערעור חויב המבקש לשלם למשיבים סך כולל של 67,825 ₪, אשר בעיקרם מהווים תשלום בגין שכירות נכס, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

2. דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא, כי יש לבצע חיוב כספי בפסק דין מיד. עיכוב ביצוע הוא החריג לכלל. לגופם של דברים, סיכויי ההליך אינם נראים גבוהים במידה העשויה להצדיק עיכוב ביצוע. המסקנה של בית משפט קמא בדבר חוסר תום ליבו של המערער אינה נראית, על פניה, נטולת אחיזה, שכן לשיטתו, אין עליו לשלם סכום כלשהו, לשום גורם, בגין החזקת הנכס שבמחלוקת משך שנים. אוסיף, כי המסקנה בדבר זכותם של המשיבים בנכס מעוגנת, בין היתר, בקביעות עובדתיות, אשר ערכאת ערעור נוקטת ברגיל ריסון עצמי לא מבוטל בהתערבות בהן.

3. מצד מאזן הנוחות, לא הוצבע על חשש ממשי, כי אם יתקבל הערעור, לא ישיבו המשיבים או מי מהם סכום כלשהו אותו יקבלו מן המבקש על פי פסק הדין. לטענה בדבר יכולותיו הכספיות הדלות של המבקש, אשר העמיד לעצמו ייצוג משפטי הן בבית משפט קמא, הן בערכאה זו, לא הונחה תשתית מספקת, ובכלל זה לא הוצג תיעוד מלא לעניין מצבו הכלכלי, הכנסותיו, נכסיו וחובותיו. קל וחומר שלא הונחה תשתית לטענה מרחיקת הלכת, כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקש להיכנס להליכי פשיטת רגל. בנסיבות אלה, לא הוצבע על נזק חמור או בלתי הפיך אחר, העשוי להצדיק את עיכוב הביצוע המבוקש. יוצא, כי מקבילית הכוחות המתקבלת ממכלול השיקולים הנוגעים לעניין אינה מלמדת כי מדובר במקרה חריג, העשוי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק דין כספי.

4. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.