ע"א 4387/16 - א' מועצה מקומית חורה נ' רשת עמל 1 בע"מ

 
1. במסגרת ערעור אותו הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ר' ברקאי) בה"פ 3545-03-16 מיום 22.5.2016 (להלן: פסק הדין), הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני שעניינו עיכוב ביצוע פסק הדין, כפי שיפורט להן. 

רקע והליכים

2. הרקע העובדתי הרלבנטי לבקשה שלפניי פורט בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן בבר"ם 4978/15 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ' מועצה מקומית חורה (30.7.2015) (להלן: בר"מ 4978/15). בתמצית, ייאמר כי בתחומה של המבקשת פועלים חמישה בתי ספר תיכוניים, אשר הפעלתם התחלקה בין שלושה מפעילים חיצוניים וביניהם המשיבה. במהלך חודש מרץ 2015, המבקשת פרסמה מכרז להפעלת בתי הספר החל משנת הלימודים תשע"ו (להלן: המרכז הראשון). המשיבה זכתה במכרז זה, אך הוא בוטל בעקבות שתי עתירות שהוגשו לבית המשפט המחוזי. בהמשך, המשיבה זכתה אף במכרז החדש אשר פורסם בעקבות בוטל המכרז הראשון (להלן: המכרז השני), ונחתמו עמה בחודש יולי 2015 חוזים להפעלת בתי הספר (להלן: ההסכמים).

3. נגד תוקפו של המכרז השני הוגשה עתירה על ידי צד שלישי לבית המשפט המחוזי (עת"מ 5720-07-15), והתבקשו בה צווי ביניים האוסרים על המשך קידום מכרז זה. בקשות אלה נדחו ביום 15.7.2015, ואף בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט זה נדחתה (ההחלטה בבר"ם 4978/15 מיום 30.7.2015). לכל אורך הליכים אלו, הגנה המבקשת על זכייתה של המשיבה במכרז השני. ביום 27.11.2015, התקבלה עמדת המבקשת, והעתירה נגד תוקף המכרז נדחתה.

4. במהלך ההליכים המשפטיים המתוארים, בחודש אוגוסט 2015, הודיע נציג משרד החינוך כי לא ניתן יהיה לבצע "העברת בעלות" בבתי הספר מהמפעילים הקודמים אל המשיבה מול משרד החינוך (להלן: העברת בעלות), בשל הקרבה לתחילת שנת הלימודים תשע"ו. המבקשת פנתה מספר פעמים אל משרד החינוך בבקשה להעביר את הבעלות בבתי הספר אל המשיבה, אך בקשותיה נדחו. כך נוצר מצב בו בפתח שנת הלימודים תשע"ו, המשיבה הייתה יכולה להפעיל בית ספר אחד, מקיף "רבין" (להלן: בית ספר רבין) – אשר הופעל על ידיה עוד קודם לכן – בעוד ביחס לארבעת בתי הספר הנוספים (להלן:ארבעת בתי הספר) לא הועברה הבעלות אליה. בנסיבות אלה, משרד החינוך נתן למבקשת רישיון להפעיל בעצמה את ארבעת בתי הספר, וזו הפעילה אותם תוך קבלת תמיכה מקצועית מרשת חינוך בשם "ברנקו וייס" (להלן: ברנקו וייס). המשיבה עררה על ההחלטה להעניק רישיון למבקשת, ועררה נדחה על ידי ועדת הערר של משרד החינוך ביום 3.12.2015.

5. ביום 31.12.2015 הודיעה המבקשת למשיבה במכתב כי היא תפסיק את ההתקשרות עמה להפעלת בית ספר רבין בתום שנת הלימודים תשע"ו, וכן הודיעה כי לא תממש את תוצאת המכרז השני ביחס לארבעת בתי ספר. חלף זאת, החליטה המבקשת לנהל בעצמה את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ז. לאחר שהידברות בין הצדדים לא צלחה, הגישה המשיבה המרצת פתיחה לאכיפת ההסכמים לבית המשפט המחוזי. בתביעתה, היא טענה כי לא התקיימו הנסיבות אשר היה בהן להקנות למבקשת את הזכות לבטל את המכרז וההסכמים. בפרט, המשיבה גרסה כי אין בשינוי מדיניותה של המבקשת, בעקבות ניסיונה בהפעלת בתי הספר, כדי להצדיק השתחררות מההסכמים. כן טענה המשיבה כי המבקשת מנועה מלבטל את ההסכמים, נוכח עמדתה העקבית בהליכים המשפטיים שנגעו לתוקף המכרז – כי יש לקיים את זכייתה של המשיבה בו.

6. בתגובתה להמרצת הפתיחה, המבקשת טענה כי התכוונה לקיים את המרכז השני, ואולם מכוח שינוי הנסיבות – קרי, סירובו של משרד החינוך לאשר את העברת הבעלות בארבעת בתי הספר אל המשיבה – היא נאלצה להפעיל את בתי הספר בעצמה וגילתה כי יש בכך להיטיב עם המערכת. בשל כך, היא סברה כי השתחררותה מההסכמים היא כדין ובהתאם לאינטרס הציבורי. בנוסף, המבקשת טענה כי גילתה אי-סדרים כספיים בהפעלת בתי הספר על ידי המשיבה, ועל כן איבדה את האמון במשיבה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7. ביום 22.5.2016, בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של המשיבה. בפסק דינו, בית המשפט ציין כי בין הצדדים היו למעשה שתי מערכות הסכמים: האחת, ההזמנה להציע הצעות במכרז; והשנייה, ההסכמים אשר נכרתו עם המשיבה בעקבות זכייתה במכרז. בית המשפט הטעים כי ההזמנה להציע הצעות עודנה בתוקף, וכי במסגרתה, התחייבה המבקשת כלפי המציעים במכרז שאף אם לא ניתן יהיה להתחיל בהפעלת בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ו, הזוכה יחל בהפעלתם בשנת הלימודים העוקבת (סעיף 1.3 לתנאי המכרז השני). משכך, בית המשפט המחוזי מצא כי במקרה שבו לא ניתן היה להפעיל את בתי הספר בשנת הלימודים תשע"ו, הרי שההסכמים אינם פוקעים – אלא מועד ביצועם נדחה לשנת הלימודים תשע"ז, בכפוף לאישור העברת הבעלות על ידי משרד החינוך. מאחר שהליך זה טרם מוצה, בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכמים תקפים וכי נדרש מהמבקשת לבסס נסיבות מיוחדות להשתחררותה מהם.