ע"א 4371/13 יגאל לסרי ואח' נ' משטרת ישראל

השופט י' דנציגר:

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 2405-07 שניתן ביום 6.5.2013 (השופטת ד' גנות), בו נדחתה תביעת המערערים נגד המשיבה.

השאלה המרכזית בה עסק פסק דינו של בית משפט קמא היא האם פעולות חקירה שבוצעו על ידי משטרת ישראל כנגד המערערים 1 ו-2 (להלן – "המערערים" או "האחים") שנחשדו במעורבות ברצח הנער אסף שטיירמן ז"ל, הקימו חבות בנזיקין, באופן המזכה אותם ואת המערערים 3 ו-4 (להלן – "ההורים") בפיצוי כספי.

2.        בית המשפט המחוזי בחן את גרסאות הצדדים ואת טענותיהם וקבע בפסק דין מפורט, החובק 64 עמודים, לאחר ששמע את העדויות וניתח את הראיות שהונחו לפניו, כי "קיים פער עצום בין העובדות שנטענו בכתב התביעה ובתצהירי התובעים לבין העובדות שהוכחו בפועל".

בבואו לבחון את אחריותה הנטענת של המשיבה ברשלנות, קבע בית המשפט המחוזי שאין מחלוקת כי במקרה שלפניו חבה המשיבה חובת זהירות מושגית כלפי המערערים, ובמסגרת חובת זהירות כזו מוטלת על המשטרה החובה, בהפעילה את סמכויותיה, לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק לנחקרים ולחשודים. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, ראה בית המשפט קמא לנכון לבחון אם התנהגות המשיבה אכן מהווה הפרה של חובת הזהירות הנדרשת ממנה, והאם עמדו פעולותיה בסטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה בנסיבות העניין. לאחר שעמד על העקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה בסוגיה זו, עבר בית המשפט קמא לבחון את סבירות התנהגותה של המשטרה בבואה לחקור את המערערים. לאחר שבחן באופן מעמיק את טענות התובעים אחת לאחת הכריע בית המשפט קמא כי אין מקום להעברת נטל ההוכחה שהיא לא התרשלה על שכמי המשיבה. לאחר מכן קבע בית המשפט כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם. משלא הוכיחו המערערים כי בפעולותיה התרשלה המשטרה כלפיהם, הרי שלא קמה חובת זהירות קונקרטית, וממילא חובה כזו לא הופרה, ומכל מקום נקבע כי אין מקום לפיצוי בגין נזק שנגרם למערערים, אף אם נגרם. לאחר מכן בחן בית המשפט קמא את טענות ההורים, הם המערערים 3 ו-4, בדבר הסבל הנפשי והגופני שנגרם להם, לטענתם, כתוצאה מהחשדות הכבדים שהועלו נגד בניהם, המערערים, ובשל הדרך שבה ניהלה המשטרה את החקירה נגדם ומעצרם.

           בית המשפט המחוזי פסק כי גם לאחר פירוק צוות החקירה הראשון שמונה לחקור בפרשה, התקבל אצל המשיבה מידע חדש, מהותי, רלבנטי וקונקרטי הנוגע למערערים שהצדיק את המשך פעולות החקירה. בית המשפט בחן את פעולות החקירה דנן, ואת טענות המערערים בהתייחס לכל אחת מהן, ולא מצא כי נפלו בהן ליקויים ופגמים כנטען על ידי המערערים העולים כדי התרשלות. לאחר שקבע כי התנהלות המשיבה לא עלתה כדי התרשלות, פסק בית המשפט קמא כי אף אם הייתה התרשלות, הרי שהקשר הסיבתי בין פעילותה של המשיבה לבין הנזקים להם טענו המערערים נותק משהוצאו על ידי בתי המשפט השונים צווי המעצר וצווי האזנות הסתר. בית המשפט המחוזי בחן בצורה מקיפה ומפורטת את טענות המערערים בדבר נקיטת תחבולות חקירה פסולות כנגדם, ומצא כי לא נפל פגם בהפעלת המדובב שהוכנס לתאו של המערער 1 בעת מעצרו. בית המשפט אף לא מצא בהפעלת "מגדת העתידות" על ידי המשיבה משום פעולת חקירה פסולה ולא התיר למערערים לזמנה ליתן עדות כעדה שאינה בשליטתם. בית המשפט נתן דעתו לכך שבשני המקרים גם יחד, לא גרמו פעולות החקירה הנ"ל למערערים להודות במעורבותם ברצח. גם טענות המערערים בעניין בדיקת הפוליגרף שנערכה למערער 1 – בה נמצא כי הוא דובר שקר – נבחנו על ידי בית המשפט קמא ונדחו לגופן.

           בית המשפט המחוזי נדרש אף לטענת המערערים כי המשיבה הציגה מידע שקרי והתרשלה בהצגת חומרי החקירה והראיות לכאורה לבתי המשפט השונים לצורך קבלת הצווים המבוקשים לביצוע פעולות חקירה שונות. בית המשפט קמא קבע כי טענתם זו של המערערים היתה כללית, בלתי מנומקת, בלתי מבוססת וממילא לא הוכחה על ידם.

           באשר לתביעת ההורים; בית המשפט בחן את טענות ההורים ודחה אף אותן, תוך שהוא מדגיש כי תביעה זו מבוססת, במהותה, על עילת התביעה העומדת בבסיס תביעתם של בניהם, שכן טענות האחים וההורים חופפות, והנזקים שלהם טענו ההורים נובעים, למעשה, מאותה מסכת אירועים. משנקבע כי לא הוכח שהמשיבה התרשלה בחקירתה ובהפעלת סמכויותיה כלפי האחים, הרי שממילא לא ניתן לקבוע כי היא התרשלה בכל הנוגע לתביעת ההורים בגין טענות אלה. למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי הנטל להוכחת טענות ההורים מוטל עליהם, אולם הם לא הרימו נטל זה.

           לאחר כל אלה בחן בית המשפט את תביעת ההורים לפיצוי בגין נזק ממוני שנגרם להם, שנבע, לטענתם,  מהצורך בתשלום עבור הוצאות שכר טרחת עורכי הדין שטיפלו בתיק. בית המשפט קבע כי ההורים לא הציגו (מעבר לעדותם ולעדות אחיות המערערים) אסמכתא כלשהי שיש בה כדי להעיד על תשלום הסכומים שנתבעו על ידם, או חלק מהם, ומשכך דחה אף ראש זה של תביעתם.

           נוכח כל האמור לעיל התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.