ע"א 4319-13 עזבון המנוח עו"ד חאלד יאסין ז"ל נ' מותוואלי ווקף ג'אמע אלאסתקלאל בחיפה ואח'

השופט י' עמית:

           ענייננו בתביעת השבה בעקבות ביטול הסכם.

1. ההיסטוריה של העסקה מושא דיוננו חוזרת לשנות השבעים, ועל אף שאינה רלבנטית ברובה למושא הדיון, אציג אותה כרקע עובדתי.

           בתחילת שנות השבעים התנהל משא ומתן בין המשיב 1 (להלן: הווקף) לבין משרד השיכון, בגדרו מכר הווקף למשרד השיכון את בית הקברות המוסלמי בעיר, הידוע כחלקות 23-21 בגוש 10842 בחיפה (להלן: המקרקעין), לצורך פרויקט בניה שדירותיו ימכרו לתושבי חיפה המוסלמים. בית הדין השרעי בחיפה אישר את העסקה, בית הדין השרעי לערעורים ביטל את אישור העסקה, אך בעקבות עתירה לבג"ץ נקבע כי יש להשיב על כנה את החלטת בית הדין השרעי בחיפה, מנימוקים שאינם נדרשים לענייננו (בג"ץ 232/76 שוקרי נ' בית הדין השרעי, פ"ד לא(1) 413 (1976)). בסופו של יום העסקה בוטלה ולא יצאה לפועל. בשנות השמונים התקשר הווקף עם גורמים שונים לשינוי יעוד הקרקע, ובשנת 1983 התקשר עם חברה בשם י.ש.מ.פ שהתחייבה להקים פרויקט בניה במקרקעין. י.ש.מ.פ העבירה זכויותיה במקרקעין לחברה אחרת בשם שובל הנדסה בע"מ, ואף שיעבדה במשכנתא מדרגה ראשונה את זכויותיה לטובת בנק הפועלים. גם עסקה זו הגיעה לפתחו של בית משפט זה (בג"ץ 5415/94 י.ש.מ.פ חברה קבלנית לבניין נ' בית הדין השרעי בחיפה (16.4.1997)). בסופו של יום בוטל ההסכם עם י.ש.מ.פ, והווקף, שפעל באמצעות המשיב 2 (להלן: המותוולי), התקשר בעסקת קומבינציה עם המשיבות 3 ו-4 (להלן: המשיבות).

2. ההסכם בין הווקף לבין המשיבות נחתם ביום 8.1.1995 (להלן: ההסכם), ובמסגרתו שילמו המשיבות לווקף, באמצעות המערער, סך של 380,600 ₪ ורשמו הערת אזהרה לזכותן על המקרקעין.

           גם ההסכם הזה לא יצא אל הפועל, נוכח אי אישורו על ידי בית הדין השרעי לערעורים, ובשנת 2003 הגישו המשיבות לבית משפט השלום את התביעה דכאן (שהועברה בהמשך לבית המשפט המחוזי) כנגד הווקף, להשבת הסכומים ששולמו על ידן במסגרת ההסכם. כנגד הווקף ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, שבוטל סופית בשנת 2009, ואז נזדרז הווקף והגיש הודעת צד ג' כנגד המתוולי וכנגד עו"ד ח'אלד יאסין, שהלך לעולמו עוד לפני הגשת התביעה (להלן: המערער), ושעזבונו נכנס בנעליו.

3. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את טענות הווקף להתיישנות התביעה ולפסלות ההסכם בשל אי חוקיות, וקבע כי ההסכם בוטל כדין על ידי המשיבות הזכאיות להשבת הסכום ששולם על ידן. כן נדחתה טענת הווקף כי המותוולי לא היה מוסמך לחתום מטעמו על יפוי הכוח לטובת המערער. בשורה התחתונה נקבע כי ביחסים בין המשיבות לבין הווקף, משבוטל ההסכם על ידי המשיבות כדין, על הווקף להשיב להן את הסכום של 380,600 ₪ ששולם על ידן בגדר ההסכם. נדחתה תביעת המשיבות להשבה של סכום נוסף בסך 40,000 ₪ ששולם על ידן ישירות למערער לצורך טיפולו בעתירה שהגישה י.ש.מ.פ.

4. מכאן עבר בית משפט קמא לדון בהודעות הווקף כנגד צד ג'. בית משפט קמא דחה טענת המותוולי כי לא הבין את משמעות חתימתו על ההסכם, כי לא ידע על מה הוא חותם וכי הוטעה לחתום על מסמכים שלא הבין את תוכנם ואת משמעותם. בפסק דינו הביע בית משפט קמא את דעתו על אי מהימנות גרסת המותוולי ואת התרשמותו השלילית מהתנהלותו (ראו, בין היתר, פסקה 30 לפסק הדין).

           בית המשפט ציין כי התנהלותם של המותוולי והמערער מעוררת תמיהה. זאת, מאחר שקיומו של ההסכם היה מותנה באישור בית הדין השרעי לערעורים, ועוד קודם לחתימת ההסכם היה אמור להיות ברור להם כי בית הדין השרעי מתנגד לעסקה ולא יאשר אותה. זאת, מאחר שעוד טרם חתימת ההסכם פנה המערער בבקשה לבית הדין השרעי לערעורים לאשר את כריתת ההסכם וליפות את כוחו לחתום עליו בשמו של הווקף, אך הבקשה נדחתה על ידי בית הדין על הסף כבר באותו יום, מן הטעם שמדובר בבית קברות. בנסיבות אלה, תהה בית משפט קמא מדוע המשיכו השניים בעסקת המכר כאילו דבר לא קרה. בהקשר זה, דחה בית משפט קמא את טענת המערער כי החלטת בית הדין השרעי לערעורים ניתנה על ידי מזכיר בית הדין ללא דיון בבקשה לגופה.