- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- דיני עבודה
- ביטוח
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- דיני תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- משפט מנהלי וחוקתי
- גישור ובוררויות
- משפט בינלאומי
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני חינוך
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- ירושות וצוואות
- נוטריון
ע"א 4228/11 חמאד אבו עג'אג' מנצור נ' מדינת ישראל
|
ע"א בית המשפט העליון כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
4228-11
15.12.2014 |
|
בפני כבוד השופטים : 1. השופט ס' ג'ובראן 2. השופט ח' מלצר 3. השופט י' דנציגר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
המערערים: 1. חמאד אבו עג'אג' מנצור 2. הנאא אבו עג'אג' מנצור עו"ד חן אביטן |
המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מינהל מקרקעי ישראל 3. מינהל הביצוע 4. משרד המשפטים - פקיד ההסדר עו"ד אפי יגל |
| פסק דין | |
השופט ח' מלצר:
- לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' שפסר), ב-ת"א 3097/09 מתאריך 14.4.2011, בגדרו נדחתה תביעתו של מנצור צלאח חסין אבו עג'אג' ז"ל (אשר הלך לעולמו בעוד ערעור זה תלוי ועומד) – לאכיפתה של הבטחה שלטונית, אשר ניתנה לו ולבני משפחתו, לטענתו, על ידי המדינה, באמצעות נציגיה. זאת, במסגרת משא-ומתן שהתנהל עימם במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת, לשם פינויים של המערער ובני משפחתו מאדמות המצויות כיום בתחומי הישוב כסייפה בנגב, שבהם החזיקו והתגוררו ערב חקיקתו של חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצרים), התש"ם-1980.
המערערים הם שניים מבניו של המנוח – יורשיו על פי דין, אשר באו במקומו בהליך זה, לאחר פטירתו, על פי החלטתו של כב' הרשם ג' שני מתאריך 16.1.2012. מטעמי נוחות יכונה המנוח להלן:המערער ופסק הדין יעסוק ברובו בטענותיו, אלא אם כן הדבק הדברים יחייב התייחסות למערערים בנפרד.
אפתח בסקירת עיקרי הנתונים הצריכים להכרעה בענייננו.
תמצית העובדות ברקע התובענה, מושא הערעור
- עם חתימתו של הסכם השלום עם מצרים, נוצר צורך למצוא שטחים חילופיים לשם אכלוס המפונים מחצי האי סיני ולהקמתם של מתקני צבא שונים, שהועתקו ממנו – לנגב. עקב הנסיבות שנוצרו והדחיפות ביישומו של הסכם השלום עם מצרים, נחקק, בתאריך 8.7.1980, חוק רכישת מקרקעין בנגב (חוזה השלום עם מצרים), התש"ם-1980 (להלן: חוק חוזה השלום, או החוק).
החוק נועד להסדיר את נושא רכישתם של המקרקעין, אשר פורטו בתוספת הראשונה לו (באמצעות סימון על גבי מפה), והקנייתם לקניין המדינה ביום תחילת תוקפו – מבלי שיהיה בכך "משום הודאה או ראיה שהמקרקעין לא היו נכסי המדינה לפני יום תחילתו של חוק זה, או שלמדינה אין, או לא היתה, זכות או זיקה בהם" (ראו: סעיף 1(ב) לחוק) – וזאת, בהיותם דרושים למדינה בשל צרכים הנובעים מחוזה השלום עם מצרים (ובין היתר: הקמת שדה-התעופה הצבאי נבטים), והכל בתמורה למתן פיצויים והטבות אחרות בכסף ו/או בקרקע, למי שהחזיק, או התגורר במקרקעין האמורים, על פי תנאים ובשיעורים שנקבעו בחוק.
- חוק חוזה השלום הכיר בשני סוגים של זכאות לפיצויים ולהטבות על פיו:
האחד – מכוח החזקה בקרקע (ראו: סעיף 8 לחוק);
והשני – מכוח מגורים בה (ראו: סעיף 9 לחוק).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|