בר עוז נ' עיריית תל אביב ואח'

1.מונחות לפני בקשה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון בערעור.

2.עסקינן בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כבוד השופטת כ. האפט) מיום 18.06.2015 (ת"א 23723-06-12) המורה על סילוק ידה (כמו גם סילוק ידם של אחרים) ממקרקעין שבבעלות המשיבה, זאת בתוך 120 יום ממועד מתן פסק הדין.

כמו כן חויבה המבקשת והאחרים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ (להלן: "פסק הדין).

3.ביום 06.12.2015 נדחתה בקשה שהגישה המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך נקבע כי "הביצוע יעוכב לפנים משורת הדין עד ליום 1.6.2016" (ראה החלטת כב' השופט ח. ברנר).

המסגרת הנורמטיבית

4.הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

5.         על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).