ע"א 41996-06-16

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' דגן) מתאריך 7.5.2016 בתיק תא"ם 3384-06-14.

2.ההליך בבית משפט קמא נפתח בתחילה כבקשה לביצוע שטר, שהוגשה על ידי המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בתיק הוצל"פ 01-35254-14-5. בבקשתה עתרה המשיבה לגבות מאת המערער סך 23,640 ₪, בגין שטר חוב עליו חתם לטובת המשיבה.

אציין כי שטר החוב ניתן למעשה למשיבה כשטר ביטחון, והמשיבה היא שרשמה בשטר החוב את סכום השטר.

3.בהתנגדותו לביצוע השטר העלה המערער טענת "כישלון תמורה מלא", ובתצהירו, שתמך את התנגדותו, פרט הנסיבות בהן נמסר השטר למשיבה. על פי גרסת המערער, המערער הוא בעל השליטה בחברה בשם "פרונטליין", ובתקופה הרלבנטית שימש (באמצעות החברה שבשליטתו) כקבלן משנה לחברה קבלנית בשם גאיה בניה ופיתוח בע"מ, אשר ביצעה פרוייקט של חיזוק מבנה מפני רעידות אדמה ברעננה. לצורך עבודתה רכשה חברת "פרונטליין" את חומרי הבניה הדרושים לה מאת המשיבה, וכדי להבטיח את התשלום, חתם המערער על שטר החוב. בשטר החוב לא נרשם סכום, אך לאחר שנותר חוב בסך 23,640 ₪ שלא שולם, מילאה המשיבה את סכום החוב בשטר, וכאמור, הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע השטר.

4.טענת המערער היא, כי בשטר החוב קיים תנאי, ותנאי זה קובע כי רק המערער או עובד מטעמו, בשם מוחמד חואלד עווד, רשאים להזמין סחורה. לטענת המערער, הסחורה שתמורתה לא שולמה למשיבה לא הוזמנה על ידו או על ידי העובד מטעמו, שכן הוא עזב את אתר הבניה בתאריך1.5.2013. לטענת המערער, הסחורה הוזמנה על ידי אדם בשם אבראהים, ששימש כמנהל באתר העבודה מטעם חברת "גאיה", והמשיבה לא הייתה רשאית לקבל ממנו הזמנות.

5.בפסק דינו ניתח בית משפט קמא את העדויות שהיו לפניו, לרבות עדותו של מר פרטוש, מנהל המשיבה, שמסר כי בשום שלב המערער לא עדכן את המשיבה כי עזב את האתר, לא נודע לה על סכסוך בין המערער וחברת "גאיה", ואף לא ידעה שמר חואלד פוטר על ידי התובע עובר לתאריך 1.5.2013. בית המשפט הוסיף, כי כיוון שמדובר בתביעה על פי שטר, קיימת חזקת תמורה, ועל המערער היה מוטל הנטל לסתור חזקה זו. ואולם, המערער נמנע מלהביא עדים רלבנטיים, לרבות אותו אבראהים, שיסביר בשירות מי עבד ועבור מי התקבלה הסחורה על פי תעודות המשלוח שהוא חתם עליהן. בית משפט קמא לא קיבל גרסתו של המערער, וקבע, כי גרסתו הייתה כללית וסתמית, ועדותו הייתה מתחמקת ומתחכמת. כך למשל ציין בית משפט קמא, כי המערער נשאל האם קיזז את מס הערך המוסף על פי אותן חשבוניות שהפיקה המשיבה, ואשר עומדות בבסיס החוב, אך המערער התחמק מלתת תשובה, וטען כי אינו זוכר. לעומת עדות המערער, בית המשפט התרשם, כי עדותו של מר פרטוש הייתה עדות מהימנה וכנה. בית המשפט ציין, כי מעדות מר פרטוש עלה, שבזמן הרלבנטי, המערער כלל לא טען שחברת "גאיה" היא החברה החייבת לשלם עבור הסחורה שסופקה לפי החשבוניות שבמחלוקת.

בסופו של יום, קיבל בית משפט קמא את התביעה, ומכאן הערעור שלפני.