ע"א 40916-02-15

1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה, (כב' השופטת השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ), שניתן בת.א. 7376-03-13, ביום 04.01.15, בו נדחתה תביעתו של המערער נגד המשיב.

2.יצוין, כי רק בבואי ליתן את פסק הדין, הסתבר כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן על ידי בית משפט השלום בנתניה, ומשכך היה מקום להגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי במחוז מכרז. ואולם, משמדובר בשאלה של סמכות מקומית, והמשיב לא העלה טענה של חוסר סמכות, ומשהערעור כבר נשמע, לא מצאתי לנכון להעביר את התיק לבית המשפט המוסמך, ומשכך ניתן פסק דין זה.

3.מדובר בעיסקה מיום 20.6.12, בה רכש המערער מהמשיב משאית מסוג מרצדס, תמורת סך של 65,000 ₪, בהתאם לזכרון דברים שנחתם בין הצדדים.

4.המערער טען בפני בית משפט קמא, כי המשיב הצהיר בפניו שמדובר במשאית אליה מחוברת יחידת קירור עצמאית, ורק כאשר הגיע למשרד הרישוי לביצוע מבחן רישוי למשאית, בחודש אוקטובר 2012, כחודש לאחר רכישת המשאית, הוברר לו שיחידת הקירור אינה תקינה, והותקנה ברכב שלא כדין.

עוד לטענתו, גילה שברכב ליקויים נוספים שהמוכר בהיותו סוחר מכוניות הסתיר מפניו. משכך, הגיש המערער תביעה לביטול החוזה ולהשבת התמורה ששילם עבור המשאית בסך 65,000 ₪; הוצאות תיקון ליקויים ברכב בסך 17,103 ₪; וכן עגמת נפש בסך 25,000 ₪.

5.מנגד, טען המשיב, כי המערער לקח את הרכב לבדיקה טרם הרכישה. לטענתו, הוא רכש את הרכב מכונס נכסים "AS IS" ללא בדיקה, ולכן לא יכול היה לדעת על קיומם של ליקויים.

מעבר לכך, טוען המשיב, כי מחיר העסקה מצביע על כך שלא הייתה יחידת קירור, שאם לא כן מחיר הרכב היה גבוה בהרבה והיה עומד על סך של 91,260 ₪, כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשה על ידי המשיב.

6.בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדויות ועיין בכל הראיות, קבע ממצאים עובדתיים לפיהם התובע (המערער) לא עמד בנטל להוכחת טענתו כי המשאית נמכרה יחד עם יחידת קירור, ודחה את התביעה. בית משפט קמא נימק החלטתו בצורה מפורטת והסתמך על התרשמותו מהראיות, וכך קבע:

"7. הטעם הראשון הינו שבזכרון הדברים לא צוין כלל שבמחיר המשאית נכללת גם יחידת הקירור...

8. הטעם השני הוא שהתובע הצהיר שראה בזמן אמת שיחידת הקירור אינה מופיעה ברשיון הרכב...