ע"א 4030-10-14 מ. נ. כנעאן מבנים לתעשיה ובתי מלאכה בע"מ ואח' נ' קרייטיב וריפוי סנטר ואח'

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת חנה לפין-הראל) מיום 19.8.2014, במסגרתו חויבו המבקשים לשלם למשיבים סך של 756,146 ₪, לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחה [שנפסקו בהחלטות מאוחרות יותר של כב' הרשם (כתוארו דאז) ובית המשפט קמא], בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל, וזאת לאחר שבית המשפט קמא מצא אותם אחראים לנזקי המשיבים בגין כישלון כלכלי בהפעלת מרכז רפואי אותו הקימו המשיבים במתחם השייך למבקשים בשנת 2006.

בקליפת אגוז יצוין כי המשיבים טענו בפני בית המשפט קמא כי המבקשים הציגו בפניהם מצג שווא, לפיו יוכלו להפעיל מרכז רפואי במתחם השייך להם שעה שידעו כי המקום נבנה ללא היתר בנייה, וכי המרכז הרפואי לא יוכל לקבל רישיון עסק כדין.

המבקשים מצדם הפנו לסעיף 54 להסכם השכירות עליו חתמו המשיבים, לפיו כל האחריות להוצאת היתרים, רישיונות ואישורים להפעלת המרכז הרפואי חלה על המשיבים. המבקשים שללו מכל וכל את טענת המשיבים כי חוזה השכירות נכפה עליהם, וטענו כי עסקם של המשיבים קרס בשל התנהלות עסקית לא נכונה של המשיבים ואי תשלום דמי שכירות.

בית המשפט קמא עמד באריכות על המציאות שבה התנהלו הצדדים בהליך זה, מציאות שהינה תולדה של תרבות המתעלמת מן החוק, כאשר לא רק בעלי הדין עצמם, אלא גם אנשי המקצוע ואנשי הרשות המקומית, ובכלל זה, מהנדס המועצה המקומית והמפקח על רישוי העסקים, התנהלו ביקום המקביל למערכת המשפט, מציאות אשר הודגמה היטב בעדותו של אחד העדים, אבו ריש, אשר העיד כי: "בירכא קודם בונים אחר כך מבקשים רישיון".

בית המשפט קמא בחן את טענות המשיב כי הוצג בפניו מצג שווא שבעטיו קרס העסק, והשיב על כך כדלקמן:

"האם הנתבע הציג מצג שווא בפני התובע בעטיו התקשר התובע בחוזה להקמת המרכז הרפואי ובגללו קרס עסקו של התובע?

התשובה לכך היא מורכבת, אני נוטה יותר לקבוע כי עסקו של התובע קרס משום שלא ידע לנהל אותו נכון. הוא חתם על החוזים עם הספקים השונים מבלי שיהיו בידו התנאים הנדרשים לכך ובראש ובראשונה ביטוח. מרבית החוזים נחתמו לקראת סוף שנת 2008 כאשר התובע כבר ידע שיש קשיים בקבלת רישיונות העסק. בתקופה זו כבר היו קשיים כספיים (אבו ריש נכנס בשנת 2007). אי לכך אין לקבל את הטענה כי הנתבעים היו אלו שגרמו לתובע להפר את החוזים עם צדדי ג'.

התובע הכין תוכנית עסקית אלא ששום דגש לא הושם בתוכנית על נושא התקינות החוקית התכנונית, והעלויות הכרוכות בכך. כל התוכנית העסקית עסקה בנושא של רווח והפסד והיתכנות להתעשרות קלה ומהירה כפי שצפה התובע. מר טאפש שהכין את התוכנית לא העיד בבית המשפט ולא נחקר לגבי תוכנית זו ואין לקבוע על פי תוכנית זו דבר. יתירה מכך, היא הוכנה בינואר 2007 כאשר המרכז כבר היה קיים.

לא מן הנמנע כי בעל דין נוסף של התובע הן הרשויות, דהיינו משרד הבריאות, המועצה המקומית לתכנון ובנייה והועדה המקומית לתכנון ובנייה, ולא הנתבעים באופן בלעדי.