ע"א 39022-06-14 שטיינר ואח' נ' אלטרוביץ' ואח'

1.ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט א' שדה (ת.א. 30086-04-12) שניתן ביום 26/5/14, בגדרו התקבלה באופן חלקי תביעת המערערים לפיצויים בגין ליקויי בניה בדירה שרכשו מרונן אלטרוביץ' ביישוב אלפי מנשה. במסגרת הערעור חלוקים הצדדים בשאלה האם חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 חל על העסקה. עוד חלוקים היו הצדדים בדבר מעמדו של המשיב 2 בעסקה וכן בשאלת הנזק והפיצויים.

רקע

2.בחודש 03/2008 רכש המשיב מס' 1 (להלן: רונן) ביחד עם אביו מחברת אשרון (קרני שומרון) בע"מ מגרש המיועד לבניית בית מגורים דו- משפחתי ביישוב אלפי מנשה שבשומרון. מדובר במגרש באלפי מנשה הידוע כמגרש 251/1 חלקה 185 ורשום אצל חברת אשרון ובמשרדי רישום המקרקעין באריאל. חלק המגרש שנרכש על ידי רונן סומן כמגרש 251-A . רונן ואביו התקשרו עם מתכננים, קבלני בניין ושאר בעלי המקצוע ובנו על המגרש בית ובו שתי יחידות דיור, האחת לכל אחד (תצהירו של רונן סעיפים 3- 11) (דירתו של רונן להלן: הדירה). המשיב 2 (להלן: זיו), חברו של רונן המתגורר בעצמו באלפי מנשה, סייע לו בעבודות הבנייה. עם סיום בניית הדירה, השכיר רונן את הדירה שבנה לבני הזוג שיפרמן, שהם אחותו של זיו ובעלה.

3.ביום 20/9/2010 נערך ונחתם בין רונן לבין רמי שטיינר ורונית שטיינר (להלן: שטיינר) הסכם למכירת הדירה שבנה רונן (להלן: הסכם המכר). בעת חתימת הסכם המכר עדיין התגוררו בדירה בני הזוג שיפרמן. שטיינר הסכימו כי מסירת החזקה תעשה בסיום תקופת השכירות והשוכרים המשיכו להתגורר בה במשך 10 חודשים נוספים שבמהלכם שולמו דמי השכירות לשטיינר. רק עם סיום תקופת השכירות, בחודש אוגוסט 2011, נמסרה החזקה בדירה לשטיינר. שטיינר נכנסו לגור בדירה ביום 15/8/2011 לאחר שהשלימו עבודות שיפוץ קלות.

4.בסמוך לאחר כניסתם לדירה הבחינו שטיינר כי בדירה ישנם ליקויים שונים, לרבות ליקויים באיטום, בגג, בשקיעת רצפת המרפסת, במדרגות פנים ועוד. כן הבחינו כי מכלולים שונים בדירה אינם תואמים את התקן והמקובל בדירות מגורים. שטיינר הזמינו מומחה לעבודות בנייה על מנת שיבדוק את הליקויים ואי ההתאמות שמצאו וביום 28/11/2011 הוכנה חוות דעתו של המומחה אינג' בן עזרא.

התביעה

5.שטיינר פנו למשיבים בדרישות לתיקון הליקויים ולפיצוי בגין הנזקים שנמצאו. לאחר שדרישתם לא נענתה הגישו תביעה לבית משפט השלום. בתביעתם טענו כי רונן וזיו עבדו כצוות יזמים וביצעו מספר פרויקטים של בניית דירות ומכירתן באלפי מנשה. כן טענו כי המשיבים הינם מוכרים במובן חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 ועל כן חלות עליהם כל החובות המוטלות על פי החוק על מוכר דירה. עוד טענו כי המשיבים הפרו את חובתם לרשום את הדירה על שם שטיינר. לטענתם בדירה שמסרו להם המשיבים נמצאו אי התאמות לתקנים והוראות דין מחייבות וכן נמצאו פגמים וליקויים שהסבו להם נזק ועל כן עתרו לחייב את המשיבים לפצותם בגין נזקיהם.

שטיינר העריכו את עלות תיקון הליקויים ואת הנזקים וההפסדים שנגרמו להם בסך של 326,199 ₪, אך לצרכי אגרה העמידו שטיינר את תביעתם על סך של 220,000 ₪ בלבד. לתביעתם צירפו את חוות דעתו של המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא.

6.המשיבים התגוננו מפני התביעה ובין היתר טענו כי חוק המכר (דירות) לא חל על עסקת המכר נשוא התביעה. לפיכך טענו כי אין לשטיינר כל עילה לפיצוי בגין ליקויים או אי התאמות לתקנים או להוראות הדין כמפורט בחוק המכר. כן טענו כי תביעת שטיינר לפיצויים בגין אי התאמה התיישנה. המשיבים טענו כי הדירה נבנתה על ידי רונן בלבד וזיו רק סייע בידו כחבר. על כן טענו כי דין התביעה כנגד זיו להידחות. עוד טענו המשיבים כי אין להם ולא הייתה להם כל אחריות לליקויים שנמצאו בדירה, למעט אותם ליקויים שאוזכרו בסעיף 8 להסכם המכר. ליקויים אלו תוקנו על ידם כמתחייב. המשיבים הגישו מטעמם חוות דעת של המהנדס יוסי לזר.

7.עם תחילת הדיונים הגישו המשיבים בקשה למחיקת התביעה על הסף, בה טענו כי חוק המכר (דירות) לא חל על העסקה שבין הצדדים ולא מטיל עליהם כל חבות כמוכרים (בקשה מס' 4). לטענתם חוקי המדינה אינם חלים באלפי מנשה שבשומרון והחוקים היחידים שהוסכם במפורש להחילם היו חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 וחוק המכר, התשכ"ח-1968 (סעיף 38 להסכם). מאחר וחוק המכר (דירות) לא הוחל על ידי הצדדים על ההסכם, דין עילות התביעה על פיו להימחק. כן טענו כי הם אינם "מוכרים" במובן חוק המכר (דירות) שכן הדירה נבנתה לצורך מגוריו של רונן.