ע"א 38645-11-15 סואלחי ואח' נ' רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל

1.מונחת לפני בקשה להורות על סילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.

2.עסקינן בערעור שהוגש ביום 17.11.2015 על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת כ. האפט) מיום 10.09.2015 (ת"א 24188-06-13), המורה על סילוק ידם של המערערים ממקרקעין ביפו המהווים מקרקעי ציבור.

כמו כן חוייבו המערערים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

3.ביום 22.12.2015 נעתר בית משפט זה (כב' השופט ח. ברנר), באופן חלקי, לבקשה שהגישו המערערים לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שהוא מורה כי "ביצועו של פסק הדין לא יעוכב, בכפוף לכך שתישמר למבקש 1 (המערער 1 בבקשה שבפני) או מי מטעמו זכות המעבר אל הדירה וממנה, דרך המקרקעין שבמחלוקת, עד להכרעה בערעור" (ראה סעיף 7 להחלטת כב' השופט ח' ברנר מיום 22.12.2015).

4.לטענת המשיבה פסק הדין הומצא על ידי בא כוחה לידי בא כוח המערערים באמצעות הפקס עוד ביום 13.09.2015, ולפיכך הוגש הערעור בחלוף המועד הקבוע בדין להגשתו.

לשיטת המשיבה "ראיה נוספת ומחזקת לכך כי פסק הדין נתקבל במלואו" על ידי המערערים עוד ביום 18.09.2015 היא העובדה שמעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי במועד זה נצפה פסק הדין על ידי משרד ב"כ המשיבים (סעיף 14 לבקשה – ההדגשה במקור).

במצב דברים זה סבורה המשיבה כי יש להעדיף את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה" ולקבוע כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 09.11.2015, כך שבפועל הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.

5.המערערים, כעולה מתגובתם לבקשה, סבורים כי הערעור הוגש במועד, זאת נוכח העובדה כי המועד הקובע לצורך מניין הימים להגשת הערעור על פסק הדין שניתן בהעדר הצדדים, נמנה מיום המצאת פסק הדין למשרד בא כוחם בדואר רשום, קרי; מיום 04.11.2015.

5.1לטענת המערערים דבר קיומו של פסק הדין נודע להם ביום 20.10.2015 בעקבות מכתב שנשלח אל בא כוחם על ידי בא כוח המשיבה (דרישה לתשלום), כאשר פסק הדין הומצא על ידי האחרון באמצעות הפקס, לראשונה, ביום 21.10.2015 (סעיפים 7-6 לתגובת המערערים).