ע"א
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
01/08/2014
|
בפני השופט:
סארי ג'יוסי
|
| - נגד - |
מערערים:
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
2. יורי רומוב
|
משיבים:
1. חיה גולדברג ז"ל
2. שמואל גולדברג
3. צביה דרדיק
4. אהרון אריאל גולדברג
5. אודליה וילנר
6. מתן גולדנברג
|
| החלטה |
בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סאלח), בת.א. 1824-09-09, מיום 27.5.14, ולפיו חוייבו המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים פיצויים בסך של 479,517 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ וזאת בעקבות פטירת המנוחה חיה גולדברג ז"ל (להלן:"המנוחה") בתאונת דרכים מיום 13.2.09, בהיותה כבת 61 שנים.
הבקשה הוגשה בצוותא עם ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בבקשה עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע תשלום חלק הארי בפיצוי ובסך של 400,000 ₪ .
תמצית העובדות הרלוונטיות
כאמור, המנוחה קיפחה את חייה בתאונת דרכים, המשיב מס' 2 הינו בעלה, לשניהם 4 ילדים משותפים, הם יתר המשיבים אשר כולם בגירים. המנוחה ובעלה היו חברי המושב השיתופי "בני דרום" שם משמיך לחיות המשיב מס' 2. למען שלמות התמונה הרי שלפני בית משפט קמא לא היתה מחלוקת באשר לעובדה כי הכנסות החברים באותו מושב וכמקובל, מועברים לידי המושב, אשר מקציב לחברים תקציב חודשי . כמו כן מעבר להקצבה החודשית, נקבע בפסק הדין קמא כי המושב מתגמל אשה עובדת מחוץ למושב בהענקת 60% מסך כל רווחיה, וכי המנוחה אכן עבדה מחוץ למושב.
הפיצוי שנפסק היה בגין ראשי נזק שונים וכדלקמן:
- 423,711 ₪ עבור אובדן הכנסות בשנים האבודות
- 10,000 ₪ עבור הוצאות קבורה ואבל
- 45,000 ₪ עבור כאב וסבל
עינינו הרואות כי מרכיב הפיצוי בגין נזק לעתיד-אובדן הכנסות בשנים האבודות, מהווה חלק הארי בפיצוי. מדובר בהפסדים שחושבו בפסק הדין קמא, בין היתר, בהתבסס על הקביעה, כי המנוחה היתה מממשיכה לעבוד עד גיל 75, היינו עוד 22 שנים; כי עבודתה מחוץ למושב הניבה הכנסה חודשית עבורה של 700 ₪ (הסכום שהמושב העניק לה בגין עבודתה זו) המהווים ; כי הפסד ההכנסה החודשי מהמושב עומד על 2,000 ₪ לחודש (מעבר ל-700 ₪) וכי נגרם גם הפסד בגין אובדן קבלת רווחים מהמושב (מעבר להכנסות החודשיות הנ"ל) בסך של 500 ₪ לחודש. עוד העמיד בית משפט קמא את תוחלת חיי המנוחה על 83 שנים.
הנימוקים בבקשה
המבקשים סומכים את ידיהם על נימוקי הערעור, ולדידם סיכוייו טובים. זהו הנימוק המרכזי המועלה בגדרי הבקשה, ולצידו טיעון כללי באשר למאזן הנוחות. בקליפת אגוז טוענים המבקשים בערעור כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו השונות, כי שגיאותיו קשות ואלמנטריות והן נוגעות לאופן החישוב של ההפסד בגין השנים האבודות, הן לאופן שנות החישוב וגיל הפרישה של המנוחה מעבודה, שהוא 64, ולכל היותר 67, והן בסכומי החישוב המסתכמים בלמעלה מ- 350,000 ₪.