דוד נ' טל

1.לפני בקשה להפחית את סכום העירבון שהועמד על סך של 10,000 ₪.

2.המשיב הגיש לביצוע שטרות בלשכת ההוצל"פ. התנגדות המבקשת נדחתה בפסק דין שניתן מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. פסק הדין ניתן ב- 13.2.18 ע"י בית משפט השלום בחיפה.

3.המבקשת ממאנת להשלים עם פסק הדין, הגישה ערעור ובד בבד הבקשה דנא.

בבקשה נטען כי בנסיבות מצבה הכלכלי אין בידי המבקשת האפשרות לגייס את סכום העירבון. בית משפט בהחלטה ביקש מהמבקשת להשלים בקשתה באמצעות תצהיר וראיות. אולם, המבקשת הגישה בקשה חלופית במסגרת טענה שבבית משפט קמא הפקידה כעירבון סך של כ- 5,000 וביקשה להסתפק בכך.

4.המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סכום העירבון שהופקד בבית משפט קמא הועבר ללשכת ההוצל"פ כחלק מפירעון חוב המבקשת כלפיו.

5.המבקשת בתשובתה לתגובת המשיב, טוענת כי בגוף הודעת הערעור (כך ממש!) עתרה לעיכוב הליכים ועל כן, היא שבה על עתירתה.

6.תקנות 427 ו- 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות חובת הפקדת עירבון על מנת להבטיח את הוצאות הצד שכנגד היה והערעור יידחה.

בבשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין גורנשטיין"), נקבע כי על בית המשפט לוודא כי דרכו של בעל דין לערכאות לא תיחסם מחמת עוניו. מאידך, נקבע בעניין גורנשטיין, כי על בית המשפט לוודא שהצד שכנגד לא ייצא בחיסרון כיס היה והערעור יידחה.

עוד נקבע בעניין גורנשטיין כי בעת קביעת שומת העירבון על בית המשפט לקחת בחשבון את מורכבות ההליך, שיעור ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא ומספר הצדדים.

אשר על כן נקבע בעניין גורנשטיין כי על שני תנאים מצטברים להתקיים שעה שבבקשה לפטור מעירבון עסקינן. אלו הם התנאים: