ע"א 35647-03-16 ביטון נ' איתן ואח'

א.לפנינו ערעור על פסק דינה מיום 13.3.16 של כב' השופטת ר' באום מבית משפט השלום בחיפה בתיק ת"א 36516-05-14. בפסק הדין חויב משיב 1 לשלם למערער סך 246,000 ₪. בנוסף חייב בית משפט קמא את המערער בתשלום החזר הוצאות המשפט למשיב 3, המשיב הפורמלי, בסך 15,000 ₪, וכן הורה על הסרת העיקולים שהוטלו על משיבה 2 ועל המשיב הפורמלי, אך הותיר על כנו את העיקול שהוטל על נכסיו של משיב 1.

רקע

ב.משיב 1, מר יהושוע איתן, הוא הבעלים של משיבה 2, חברת נחל שרך תיירות ונופש בע"מ (להלן: "החברה" וכן "משיב 1", "משיבה 2" או שניהם יחדיו כ"משיבים" או "משיבים 1-2").

בשנת 1998 הוסכם בעל פה בין המערער לבין משיב 1, כי המערער ישקיע בחברה סך של 75,000 $ ובתמורה התחייב משיב 1 למכור לו 25% ממניותיו בחברה. בשנת 1999 הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום בחיפה (ת"א 23123/99; ת"א 19822/99) בה טען להפרות של ההסכם שבעל פה. ההליך לא הגיע למיצוי והצדדים חתמו על הסכם פשרה (נספח 2 למוצג 4 בתיק המוצגים מטעם המערער, להלן: "ההסכם"), אשר קיבל ביום 23.10.03 תוקף של פסק דין (נספח 3, שם) המורה כי תמורת תשלום סך של 75,000 $, מתוכם כבר העביר המערער למשיב 1 סך של 62,000 $, יועברו 25% ממניות משיבה 2 למערער. ההסכם אינו קובע מועד לתשלום היתרה בסך 13,000 $. סעיף 3 להסכם מורה כי היתרה תשולם על ידי המערער במשך הזמן לפי יכולתו הכלכלית וכן נאמר, כי התשלום יועבר במטרה לסיים את הפרויקט בהקדם.

עוד הוסכם, כי משיב 1 יחתום על שטר העברת מניות שיופקד אצל עו"ד אליהו גיגי (להלן: "המשיב הפורמלי") והלה ידאג להעברת המניות בתוך 7 ימים מהיום בו יעביר המערער את מלוא יתרת הסכום למשיב 1.

בהסכם סעיפים המקנים למערער אופציה לרכישת מניות נוספות וכן זכות לסירוב ראשון לגבי כל מכירה של מניות על ידי המשיבים.

ג.ביום 6.3.11 נחתם הסכם בין משיבים 1-2 ובין חברת טלנכסים בע"מ (להלן "טלכנסים") ובעקבות כך הועברו, כך נטען, 25% ממניות משיבה 2 לטלנכסים.

ביום 20.5.14 הגיש המערער את תביעתו נגד המשיבים בבית משפט קמא. בתביעתו טען, כי מכירת המניות לטלנכסים מהווה הפרה של הוראות ההסכם אשר הקנו לו זכות לסירוב ראשון וכן אופציה לרכוש מניות נוספות ממניות החברה.

ההליך בבית משפט קמא

ד.בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני בית משפט קמא ביום 18.6.15 הסכימו המערער והמשיבים לוותר על חקירת העדים ובית משפט קמא ייתן פסק דין מנומק על יסוד החומר בתיק. המשיב הפורמלי נתן את הסכמתו לכך בכפוף להגשת תצהיר משלים מטעמו.

ה.בתחילת פסק דינו נדרש בית משפט קמא לטענה המקדמית בדבר התיישנות שהעלו המשיבים. המשיבים טענו, כי תביעת המערער התיישנה, וכי חלוף הזמן מאז הסכם הפשרה משנת 2003 מחיל על תובענת המערער את הוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.

בית משפט קמא דחה טענה זו של המשיבים וקבע, כי משום שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, הרי שבהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הוראות ההתיישנות יחולו לגבי ההסכם רק בחלוף תקופה שאורכה 25 שנים. בהקשר זה ציין בית משפט קמא, כי בעוד שאין להחיל את הוראות ההתיישנות לגבי תביעת המערער, יש לתת בקביעת הסכום שייפסק משקל לחלוף הזמן הרב מאז שניתן פסק הדין בשנת 2003 ועד שהוגשה תביעת המערער בשנת 2014.