ע"א 35504-03-16 דלאשה נ' בדארנה

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' הרשם הבכיר מוהנד חליאלה) אשר ניתן במסגרת תא"מ 51359-05-15.

עסקינן בתביעה כספית, על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") בה עתר המשיב לחייב את המערער, עורך דין במקצועו, להשיב לו סך של 4,300$, בערכם היום, אשר שילם לו, לטענתו, עבור שירות משפטי אשר בסופו של יום, לא ניתן. המשיב עתר להשבת הסכום האמור בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר.

המערער הגיש תביעה שכנגד, בה טען כי המשיב לא שילם לו דבר ומאחר שהמערער ביצע עבור המשיב את השירות המשפטי, אזי בהתאם למוסכם ביניהם, על המשיב לשלם לו את הסכום המוסכם, 5,000$ בערכם היום.

כפי שציין בית המשפט קמא בפסק דינו, בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר פסל את תוצאת הבחירות לראשות המועצה המקומית עראבה לאחר שמצא כי הסכם שחתם עליו המשיב נגוע בשוחד בחירות, עלה חשש כי ייפתח נגד המשיב הליך פלילי בגין שוחד בחירות. על רקע זה, הוסכם בין המערער למשיב על ייצוג משפטי כנגד תשלום בסך של 5,000$. הסכם שכר טרחה כתוב לא הוצג כראיה בבית המשפט קמא, אך כאמור, אין בין הצדדים מחלוקת של ממש בעניין פרטי ההתקשרות, בכל הנוגע לנושא ההתקשרות ולגובה התשלום המוסכם.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת עובדתית בשאלה האם שילם המשיב למערער שכר טרחה כלשהו. המשיב טען, כאמור, כי שילם על חשבון הסכום המוסכם, סך של 4,300$ ואילו המערער טען כי לא שולם לו דבר בעד השירות המשפטי שנתן.

במחלוקת זו, העדיף בית המשפט קמא את גרסת המשיב, זאת בעיקר על יסוד קלטת שיחה אשר התנהלה כחמש שנים לאחר המועד הרלוונטי, בין המערער למשיב (מוצג אשר סומן ת/1).

המערער מלין על קביעה זו. בין היתר, טען המערער כי עדויותיהם של עדים נוספים, אשר בית המשפט קמא בחר שלא לתת להן משקל ראייתי כלשהו, פוגעות במהימנות המשיב ובגרסתו. המערער אף טען כנגד הפרשנות אשר נתן בית המשפט קמא לאמור בקלטת מוצג ת/1.

אומר מייד, ככל שהערעור מופנה כנגד קביעת ממצאים שבעובדה, אינני רואה הצדקה להתערבות, שהרי אין זו דרכה של ערכאת הערעור לעשות כן, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. לאחר שבחנתי את המקרה כאן בפניי, איני סבורה כי הוא נמנה על אלה.