מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' לוי

האם יש להפעיל את "חריג הידיעה" ולמחוק על הסף ערעור שהוגש באיחור של 10 ימים? 

א.רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

1.לפניי בקשת המבקש, הוא המשיב בערעור (להלן: "המבקש"), למחיקת הערעור על הסף, בשל הטענה כי הוא הוגש באיחור של 10 ימים מהמועד הקבוע בתקנות.

2.ביום 16.4.17 ניתן פסק הדין נשוא ערעור זה בבית משפט השלום (להלן: "פסק הדין"). ערעור המערערת על פסק הדין הוגש ביום 14.6.17.

3.לטענת המבקש, ב"כ המערערת (המשיבה בבקשה זו – להלן: "המערערת") קיבלה הודעה על מתן פסק הדין באמצעות מערכת נט המשפט ביום 18.4.17 והיא צפתה בו בשעה 7:44. לכן, היה עליה להגיש את הערעור בתוך 45 ימים מיום זה דהיינו, לכל המאוחר ביום 4.6.17. בפועל, הגישה המערערת את הערעור באיחור של 10 ימים וזאת מבלי שביקשה ארכה להגשת הערעור.

4.המבקש טוען כי בהתאם לפסיקת בתי המשפט, בנסיבות מתאימות כבמקרה דנן, יש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה. המבקש טוען כי בהתאם לתיעוד הצפייה במערכת נט המשפט, אין ספק כי המערערת צפתה במסמך ביום 18.4.17. בנוסף, לטענתו ניתן ליחס למערערת ידיעה בדבר פסק הדין ותוכנו במועד שניתן (16.4.17) וזאת נוכח חלופת המכתבים בינו לבין ב"כ המערערת, אשר יש לראות בהם "הודאת בעל דין בדבר קבלת פסק הדין ביום נתינתו" (סע' 6 לבקשה).

5.ב"כ המערערת טוענת מנגד, כי פסק הדין מעולם לא הומצא לה כדין, ולכל המוקדם ניתן ליחס לה ידיעה באשר למתן פסק הדין במועד שנשלח אליה מכתבו של ב"כ המבקש, קרי 17.5.17. כמו כן, אין נסיבות מקרה דנן מצדיקות החלתו של חריג הידיעה.

6.המערערת טוענת כי בהתאם להלכה, צפייה של ב"כ צד בכתב בי-דין באתר נט המשפט אינה נחשבת להמצאה כדין ומועד הצפייה אינו מהווה מועד אשר ממנו נמנים הימים להגשת הערעור.

7.לטענתה, בכל מקרה, אין לראות בפרק הזמן שעבר ממועד הידיעה לכאורה ועד מועד הגשת הערעור משום פרק זמן בלתי סביר המצדיק מחיקת הערעור על הסף.