ע"א 31363-01-14 ברוקר ביזנס נ' דניאל דה מרקו בע"מ

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ירון גת) מיום 16/12/13 בה"פ 498-05-13 במסגרתו ניתן פסק דין הצהרתי ולפיו המשיבה (המבקשת בהמרצת הפתיחה .להלן: "דה מרקו") היא הבעלים היחידי של כל המטלטלין המצויים בבית הקפה שברחוב אורי צבי גרינברג 25 בתל אביב בהתאם לרשימה שפורטה. (להלן: "המטלטלין").

2.המערערת (להלן: "ברוקר ביזנס") היא נושה של חברת אימור השקעות בע"מ (להלן: "אימור") ובמסגרת הליכי הוצל"פ שנקטה נגד אימור פעלה לעיקול מטלטלין.

דה מרקו היא חברה בע"מ בשליטת אבי שקלר, שרכשה לטענתה את המטלטלין במסגרת הסכם לרכישת זכויות זיכיון מיום 25/7/12 מחברת אימור.

חברת אימור מצויה בשליטתו של מר רון שוחט (להלן: "שוחט").

3.דה מרקו הגישה את המרצת הפתיחה על מנת שיוצהר, כי היא הבעלים של המטלטלין, וכפועל יוצא מכך, לא ניתן לעקל את המטלטלין בבית הקפה.

ברוקר ביזנס התנגדה למבוקש וטענה, כי ההסכם בין דה מרקו לאימור הינו פקטיבי ותרמיתי ומטרתו להבריח נכסים ולהעדיף נושים.

התקיימו שתי ישיבות. נשמעו עדים רבים ובסופו של דבר קיבל בית משפט קמא את גרסת דה מרקו.

4.בית משפט נסמך על מכתבים בכתב: הסכם לרכישת זכויות זיכיון מאימור מיום 25/7/12. הסכם זיכיון מול רשת רולדין. מסמכים חשבונאים ביחס לעסקה. חוזי שכירות מול בעל הנכס ואישור דמי שכירות לבעל הנכס. קבע כי הבדלים בגרסאות ביחס להסכם לרכישת הזכויות מאימור והסכם הזיכיון מול רולדין הם טכניים ומינוריים בלבד שניתן להסבירם וההבדלים אינם מטילים ספק באותנטיות של המסמכים או העסקאות.

בית משפט קמא, מצא את עדותו של המצהיר מטעם דה מרקו, מר שקלו, כעדות מהימנה. יחד עם זאת, בחר שלא להסתמך רק על עדותו של מר שקלו אלא לדרוש חיזוק לטענותיו במסמכים ובעדויות נוספות. הוא מצא זאת בעדות מר דוד קינן – בעלים ומנהל ברשת רולדין אותה מצא "עדות מהימנה ביותר".