ע"א 30801-12-13 גל - ד.מ. חפירות ובניין בע"מ נ' י.ת. בע"מ ואח'

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (הש' פנינה לוקיץ') מיום 7.11.13, לפיו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיב 2, להטיל עליו חבות אישית בגין התחייבות שנטל במפורש או במשתמע בשמה של המשיבה 1, ביודעו שהיא אינה חברה קיימת.

בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות שונות הן בעדויות והן במסמכים ובסופו של דבר הגיע בית המשפט קמא למסקנה, שהגם שמקום מושבה של המשיבה 1 שלא היתה קיימת, אשר בשמה בוצעה ההזמנה מהתובעת היה במשרדי מפרם, והמשיב 2 היה אורגן של מפרם, וקיים קשר בין המשיבה 1 לחברת י. ת. אחסון והליכים בע"מ, שהיא אחת מבין מספר חברות שנשאו שם הכולל את הצירוף

י. ת. והגם שהמשיבה 1 שימשה כקבלן מבצע של מפרם, אין די במה שהובא כראיה כדי להוכיח את מעמדו של המשיב 2 בי. ת. כלשהי, במידה המבססת את הטענה כי הוא מי שחב בגין יצירת חברה שהיא פיקציה מוחלטת.

אציין, כפי שקבע גם בית משפט השלום שניתן היה לחייב את המשיב 2 כנושא מישרה במשיבה 1, על סמך השימוש המשובש בשם י. ת. בהזמנה, אבל לא הוכח שהוא היה נושא מישרה במשיבה 1 . חיוב זה, כנושא מישרה הוא חיוב שונה מהחיוב של המשיב 2 כמי שיצר חברה שהיא פיקציה מוחלטת.

לטענת המערערת די בראיות שהוצגו בפני בית המשפט קמא על מנת להוכיח את החוליה החסרה, שהיא מעמדו של המשיב 2 במשיבה 1. המשיב 2 טוען שלא כך הוא. אין צורך שאדון בטענה זו, משום שלאחר שהוגשה בקשה להביא ראיות נוספות בערעור, שהן כ-20 מסמכים, והוגשה תגובת המשיב 2, קיבלתי ביום 22.9.14 את הבקשה והתרתי הגשת הראיות הנוספות בערעור.

טענת המשיב 2 בתגובה לבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור היתה שביחס לכל מסמך יהיה צורך לחקור באופן בסיסי ונרחב הן את נציג המבקשת והן לאפשר למשיב להגיב על כך, כאשר חקירה בעניין זה אינה קצרה כלל וכלל. על כן, ביום 22.9.14, עם קבלת הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, הצעתי לצדדים להסכים להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שידון בשאלה אם מסקנתו העובדתית משתנה לאור הראיות הנוספות שהוגשו. ב"כ המערערת הסכים לכך בסופו של דבר, אך ב"כ המשיב 2 לא הסכים לכך.

אמרתי שאין צורך לדון בטענה שעל פי הראיות שכבר הוגשו בפני בית המשפט קמא ניתן להגיע למסקנה שהמשיב 2 הוא העומד מאחורי הפיקציה שהיא המשיבה 1. זאת משום שכפי שטען ב"כ המשיב 2, יש להביא את הראיות הנוספות בפני הערכאה המבררת, על מנת שתשקול האם המסקנה העובדתית משתנה לאור הראיות הנוספות. בעת הדיון לא הוצגו בפניי 20 מסמכים אלא שניים בלבד, המראים קשר בין המשיב 2 לבין י. ת. אחסון והליכים בע"מ, שבו היה המשיב 2 דירקטור וחדל להיות דירקטור בסוף 1997. ב"כ המשיב 2 טען שהדבר מצביע על כך שאין למשיב 2 קשר לחברה זו מאז 1997, הרבה לפני האירועים נשוא התביעה, אבל אני דוחה טענה זו. הדבר מצביע על כך שהיה למשיב 2 קשר לחברה, וכי הוא חדל להיות דירקטור בחברה. לגבי מעמדו המדוייק בחברה, הדבר צריך בירור שמן הראוי שהערכאה המבררת תעשה אותו, ואז תשקול האם הראיות מצדיקות את המסקנה בדבר מעשיו של המשיב 2 במשיבה 1 כנטען על ידי המערערת, אם לאו.

ב"כ המערערת טען טענות שונות לגבי חוסר יכולתו להביא ראיות נוספות שהותר לו להביא בשלב הדיון בערעור, עקב חוסר הבנה שלו את ההחלטה מיום 22.9.14. אילו היה הדיון מסתיים בשלב הערעור, אכן טענות אלה לא היו מצדיקות הגשת ראיות נוספות לאחר הדיון בערעור, כחודשיים לאחר ההחלטה על הגשת הראיות. מכיוון שהדיון יוחזר לערכאה המבררת, יש זמן מספיק על מנת שהמערערת תגיש בפני הערכאה המבררת את יתר 18 המסמכים שלא הגישה למרות שקיבלה רשות לכך.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 7.11.13, ומחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיקבל את הראיות הנוספות, 20 מסמכים, שביקשה המערערת להגיש, וישקול המשך הבירור העובדתי לאור מסמכים אלה, ויכריע מחדש בשאלות העובדתיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים לגבי מעמדו ותפקידו של המשיב 2.

המשיב 2 ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 5,900 ₪.