ע"א 30694-11-13 פנחס ואח' נ' "חלמיש" חברה ממשלתית -עירונית לדיור

1.בפסק דין מפורט ומנומק היטב הורה בית משפט קמא (כב' השופט ד"ר ש' אבינור) על פינוים של המערערים מהמקרקעין נושא התביעה, הידועים כחלקה 294 בגוש 6130 שבמתחם כפר שלם, והנמצאים בבעלותה של המשיבה.

את פסק דינו ביסס בית משפט קמא על ממצאי העובדה הבאים:

א.זכויותיה של המשיבה במקרקעין הוכחו כדבעי, הן בנסח רישום מקרקעין, הן ביתר המסמכים שצורפו לכתב התביעה, ולמעשה לא היו שנויות במחלוקת של ממש.

ב.גרסתם של המערערים, לפיה הינם מתגוררים במקרקעין עשרות שנים, כאשר בתחילה גרו ביחד סבם המנוח, הינה "גרסה שלדית, מעורפלת וחסרת מועדים ופרטים מהותיים נוספים" (סעיף 28 לפסה"ד). יתירה מזו: מערערים 2 ו – 3 טענו בבקשה שהגישו לוועדת הפיצויים כי הם מחזיקים במקרקעין רק משנת 1994. מערער 1 לא ציין כלל בתצהירו את המועד המדויק של כניסת המערערים למקרקעין, זולת אמירה כללית לפיה הוא מתגורר שם "שנים רבות".

ג.גרסתם של המערערים אף אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת מומחה שהגישה המשיבה, ממנה עולה כי בשנת 1988 לא היו כלל מבנים במקרקעין. המערערים, מצדם, לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם, על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן.

ד. המערערים לא זימנו לעדות עדים רלבנטיים, וביניהם אמם של מערערים 1 ו – 3. זאת ועוד: מערערים 2 ו – 3 נמנעו ממתן עדות.

ה.שכנם של המערערים, מר דמארי, אמנם ציין בחקירתו הראשית כי הוא מכיר את המערער 1 מילדות וכי הכיר אף את סבו שגר במקרקעין, אולם בחקירתו הנגדית "הדברים היו פחות ברורים", שכן העד מסר כי אינו יודע ממתי התגורר הסב במקום, כי לא הכיר את הסב באופן אישי, וכי המערערים אינם מתגוררים במקרקעין אלא 15 שנים.

ו.סבם של המערערים הלך לעולמו בשנת 1994, כאשר מקום מגוריו הרשום ב – 15 השנים האחרונות לחייו לא היה במקרקעין, כי אם ברמלה, שם התגוררה גם הסבתא.

על יסוד התשתית העובדתית שפורטה לעיל דחה בית משפט קמא את טענתם המשפטית של המערערים לפיה רכשו לעצמם מעמד של "דיירים מוגנים" במקרקעין מכוחו של סבם המנוח. כמו כן, נדחתה טענתם הנוספת לפיה רכשו במקרקעין רשות שימוש בלתי הדירה.