ע"א 30399-02-17 ליטמן ואח' נ' זכריה

בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד של ביהמ"ש השלום בקריות מיום 19.1.17, שניתן במסגרת תא"מ 33190-09-14, ובגדרו המבקשים חויבו לשלם למשיב סך של 20,000 ₪, בצירוף שכ"ט והוצאות בסכום כולל בסך 8,500 ₪ (להלן : "פס"ד").

המשיב הגיש לביהמ"ש קמא תביעה בגדרה עתר לחיוב המבקשים בתשלום דמי תיווך בגין מכירת דירתם בהתאם להסכם בכתב שנכרת ביניהם. מנגד המבקשים העלו טענות רבות שהמרכזית שביניהן הינה כי חתמו על ההסכמים מתוך כפיה או בעקבות ניצול המצוקה בה היו שרויים. ביהמ"ש קמא לאחר ששמע את העדים וטיעוני הצדדים, קיבל את עמדת המשיב ודחה את זו של המבקשים, כן קבע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים מחייב, נכרת כדין ועל המבקשים לקיים אחר המוסכם.

המבקשים לא השלימו עם פס"ד, הגישו ערעור ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד . בבקשתם המבקשים טענו באופן כללי כי סיכוייהם לזכות בערעור הינם מצוינים, כן הדגישו כי עיכוב ביצוע פס"ד בשלב זה "אינו משנה דבר אצל הצדדים". כך נטען בבקשה ואילו המשיב בתגובתו המפורטת עמד על קביעותיו של ביהמ"ש קמא בהדגישו כי עסקינן בפס"ד מנומק המבוסס על העובדות שהוכחו והדין. עוד נטען בתגובה, כי סיכוי הערעור במקרה זה הינם אפסיים בהדגישו כי עיכוב ביצוע פס"ד הינו החריג וביחוד שעה שעסקינן בפס"ד כספי. בתשובתם לתגובה, המבקשים כן ראו לשטוח ביתר הרחבה את השגותיהם כנגד פס"ד של ביהמ"ש קמא הן באשר לממצאי העובדה וגם באשר לקביעות המשפטיות.

לאחר שעיניתי בבקשה, תגובה, תשובה, הודעת הערעור ופס"ד של ביהמ"ש קמא אני סבור כי דין בקשה זו דחיה.

הכלל הוא שבעל דין אשר זכה במשפט, זכאי לממש את פרי זכייתו ללא דחוי ואין הוא נדרש להמתין להכרעה בערעור (ע"א 3140/15 ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואחר' [פורסם במאגרים]. עיכוב ביצועו של פסק דין בעקבות הגשת ערעור הוא בבחינת החריג, וביהמ"ש רשאי לחרוג מהכלל בהתקיים שני תנאים מצטברים שנטל הוכחתם מוטל על המבקש: האחד - סיכויי הערעור טובים; והשני – מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו במובן שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, ככל שהערעור יתקבל (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' בועז מוספי [פורסם במאגרים]], כאשר במקרים חריגים אף ניתן להתחשב בכך שמימוש פס"ד עלול למוטט את המבקש כלכלית (ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל נ' אוניפארם בע"מ [פורסם במאגרים]).

תנאים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין המוכרים כ"מקבילית כוחות", דהיינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר יגבר משקלו של התנאי השני בנוגע למאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 952/15 רון מקס נ' לורנס דינר; ע"א 250/16 אריאלה שפירא נ' נתן מוסט, [פורסמו במאגרים)]); עם זאת, ככלל הבכורה תינתן לתנאי בדבר מאזן הנוחות (ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ ; ע"א 1344/13 חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ [פורסם במאגרים]).