ע"א 30077-03-16 מור ואח' נ' וינברג

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

רקע וטענות הצדדים

1.המשיבה, עורכת דין במקצועה, הגישה נגד המבקשים תביעה כספית - שטרית על סמך שטר חוב על סך 40,000 ₪, החתום על ידי המבקש מס' 2 כעורך השטר ועל ידי המבקש מס' 1 כערב. התביעה החלה כבקשה לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, המבקשים הגישו התנגדויות לבקשה אליהן צופרו תצהירים מטעמם, שהפכו, לאחר מתן רשות להתגונן, לכתבי הגנה מטעמם. השטר נמסר להבטחת התחייבויות המבקש מס' 2 בהתאם להסכם שכירות מיום 21.8.2006 שנחתם בינו לבין ראובן וינברג, בן זוגה לשעבר של המבקשת, ושלפיו שכר המבקש מס' 2 מאת ראובן נכס מקרקעין.

2.בתצהירי ההתנגדות טענו המבקשים, כי התביעה התיישנה שכן לשיטתם תקופת ההתיישנות במקרה זה היא שנתיים. לגופם של דברים טענו, כי הם עזבו את המושכר בינואר 2010 ובמקומם נכנס שוכר אחר. הם טענו, כי בחודש יוני 2009 הודיעו לראובן על סיום תקופת השכירות בסוף אותה שנה וזאת בהתאם לאפשרות שניתנה להם בהתאם לחוזה. המבקשים טענו עוד, כי בתאריך 20.10.2009 הם ביקשו להפסיק את הסכם השכירות בשל בעיות חשמל שלא טופלו וכי הם מצאו שוכרים חלופיים שיבואו בנעליהם וכי אותם שוכרים נטלו על עצמם את מלוא ההתחייבויות שלהם על פי ההסכם. המבקשים הוסיפו וטענו, כי הם שילמו את מלוא התחייבויותיהם על פי ההסכם, ולא נותרו חייבים למשכיר סכום כלשהו.

בתצהירי העדות הראשית שלהם ובסיכומיהם בפני בית המשפט קמא העלו המבקשים טענות הנוגעות לפגמים שכביכול נפלו בכתב התביעה (הבקשה לביצוע השטר). בין היתר נטען, כי אין יריבות בין המבקשים לבין המשיבה, שכן המשיבה לא הייתה צד להסכם השכירות ומשכך אין היא יכולה לתבוע על פי שטר חוב שנועד להבטיח התחייבויותיהם לגורם אחר. בהקשר זה נטען, כי בבקשה לביצוע שטר לא נטען, כי המשכיר המחה למשיבה את זכויותיו בהתאם להסכם ועל כן, אין למשיבה עילת תביעה נגדם על סמך אותו שטר חוב.

3.בפסק דין מפורט ומנומק היטב, דחה בית המשפט קמא את טענותיהם של המבקשים אחת לאחת. לעניין טענת העדר היריבות קבע בית המשפט קמא, כי מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית שאין לקבלה, שכן היא כלל לא הועלתה בתצהירי ההתנגדות שכאמור הפכו לכתבי הגנה מטעם המבקשים. לגופה של טענה קבע בית המשפט קמא, כי התביעה מבוססת על שטר חוב, כי השטר נרשם לפקודת המשיבה על ידי המבקש מס' 2 עצמו, וכי המשיבה הייתה מעורבת בהסכם המכר לא רק בתור עורכת דין אלא גם בתור בעלת הנכס. עוד קבע בית המשפט קמא, כי הוכח בפניו כי ראובן המחה את זכויותיו בהתאם לחוזה השכירות למשיבה, וכי בכל מקרה, אין כל מניעה לסחר שטר חוב לביטחון, אם כי במקרה זה האוחז חייב לעמוד בהוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים הקרובים לעסקה לעניין התנאי המצדיק שימוש בשטר. בית המשפט קמא אף דחה את שלל טענת ההתיישנות שהעלו המבקשים. עוד קבע בית המשפט קמא, כי המבקשים הפרו את חוזה השכירות ונותרו חייבים למשכיר סכום העולה על סכום השטר ועל כן, זכאית הייתה המשיבה להגישו לביצוע. בהתאם לכך, קיבל בית המשפט את התביעה, וחייב את המבקשים לשלם למשיבה את סכום השטר בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4.המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין של בית המשפט קמא ובבד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ולפטור מהפקדת עירבון. לטענתם, בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו טעויות בולטות, גלויות וברורות לעיין ועל כן, די בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין ומתן פטור מהפקדת עירבון. בעניין זה הפנו המבקשים לעמ' 3 לפסק הדין, שורות 22-23, שבהן קבע בית המשפט קמא, כי כתב התביעה הוא השטר עצמו בעוד שלפי הדין, התביעה היא הבקשה לביצוע. המבקשים חזרו על טענתם, כי אין יריבות בינם לבין המשיבה מאחר שהיא לא הייתה צד להסכם השכירות, כי הטענה שהזכויות בהתאם לחוזה השכירות הומחו לה לא נטענה בבקשה לביצוע השטר שהיא כתב התביעה, ועל כן, אין המשיבה יכולה לתובע על פי שטר החוב. המבקשים טענו, כי המשיבה שימשה נאמנה של הצדדים להסכם השכירות ולא הייתה צד לעסקה ועל כן, לא יעלה על הדעת שהיא תוכל להגיש תביעה על סמך שטר חוב שנמסר לה בנאמנות עבור אחרים. המבקשים אף חלקו על קביעות בית המשפט קמא לעניין הנזקים שכביכול נגרמו על ידם בעקבות הפרת ההסכם וחלקו על חיובם בדמי השכירות נוכח טענותיהם שהובאו לעיל.

5.המשיבה התנגדה לבקשה. היא טענה, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס ומנומק היטב וכי אין כל סיכוי לערעור. מכל מקום, כך נטען, לא ניתן לקבל את הטענה כי נפלו בפסק הדין טעויות גלויות וברורות המחייבות קבלת הערעור באופן המצדיק עיכוב ביצועו ומתן פטור מהפקדת.