ע"א 2875-10-15,ה"ט 44789-09-15

לפניי ערעור שהוגש היום על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, בה"ט 44789-09-15, מיום 29.9.15, בגדרה נעתר בית המשפט קמא אך באופן חלקי לבקשת המערער להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, כך שהוצא צו הן כלפי המבקש עצמו והן כנגד המשיב 1 להימנע מיצירת כל קשר עקיף זה כלפי זה; איסור הגעה לבית מגוריו של צד אחד למשנהו; שמירת מרחק רדיוס של לפחות 50 מ' מבית כל אחד מהצדדים; איסור הגעה למקום עבודתו של כל צד; ואיסור יצירת קשר טלפוני או אלקטרוני אחר מכל סוג.

לטענת המערער, יש לקבל את בקשתו במלואה, כך שיוצא צו למניעת הטרדה מאיימת אף כנגד המשיב 2 (שזהותו אינה ידועה), וכי המשיבים יורחקו מגבולות העיר ירושלים.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, לרבות החלטת בית משפט קמא, ולאחר עיון בהוראות חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 (להלן: "החוק"), הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר הדיון לבית המשפט קמא, כדי שיקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ויברר בגדרה את מלוא טענותיו של המערער. להלן יובהרו נימוקיי.

סעיף 7 (ב) לחוק קובע פוזיטיבית, כי מש"ניתן צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, יתקיים דיון בנוכחות שני הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימים מיום מתן צו". הלכך, משנעתר בית המשפט קמא, גם אם באופן חלקי, לבקשת המערער והורה על הוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, עליו לקיים דיון בבקשה בהקדם, תוך לא יאוחר מ-7 ימים, במעמד שני הצדדים.

הנני סבור כי המקום הנכון לבירור טענותיו של המערער, הן ביחס לפרטי זהותו של המשיב 2 והן ביחס לשאלת הרחקת שני המשיבים אל מחוץ לגבולות ירושלים, היא בפני הערכאה המבררת ולא בפני ערכאת הערעור.

בכדי לבוא בעובי קורתן של מלוא טענות המערער והיקפן, בטרם קיום הדיון במעמד הצדדים, מומלץ כי תוזמן על ידי בית המשפט קמא עמדת משטרת ישראל (בכתב או בעל פה) הן באשר להתקדמות החקירה בתלונה שהגיש המערער והן באשר לזהות המשיב 2 שאינה ידועה למערער.

לכשייקבע דיון במעמד הצדדים יפעל בית משפט קמא בהתאם לאמור בסעיף 7 (ג) לחוק.

נא להודיע בדחיפות לצדדים.