נתאי נ' הוד ואח'

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט אילן רונן) מיום 18/9/17 בת.א. 26283-11-16 ולפיו נדחתה תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי המערער נגד המשיבים והוא חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪.

2.במוקד המחלוקת ניצב מקרר. מקרר מסוג אמנה. משומש, אשר בעניינו עסקו כבר ארבעה שופטים לפני.

3.רקע נדרש:

המערער (להלן גם: "התובע") הוא עורך דין אשר טיפל בעניינה של בתו, ששכרה דירה מהמשיבים.

מדובר בדירה ברחוב שחראי 22 בירושלים. (להלן: "הדירה").

בהסכם שכירות מיום 26/10/11 שכרו בתו של המערער וחברותיה את הדירה לתקופה המתחילה ביום 30/10/11 ועד 30/11/12.

המשיבים (להלן גם: "הנתבעים") הנתבעים היו בתקופה הרלוונטית בחו"ל בשל שירותו של המשיב 1 בקונסוליית ישראל בלוס אנג'לס.

התובע – המערער טען בכתב התביעה כי בשל ביצוע העבודות על ידי עיריית ירושלים סמוך לדירה ביקשו השוכרות לבטל את החוזה ולאחר מסירת הודעת הביטול הוא שוחח עם הנתבע – המשיב. הוא הסכים לפנים משורת הדין לאתר שוכר חלופי וכך עשה. בסופו של דבר נמצאה שוכרת חלופית אך היא לא היתה מעוניינת במקרר המצוי בדירה.

לפי גרסת התובע הוא נאות, לפנים משורת הדין, להסכים ליטול על חשבונו את המקרר, כדי לאחסן אותו במקום מוגן לפרק זמן השכירות. הוא טען כי הוא הודיע על כך לנתבע ולפי גרסתו הנתבע הסכים לכך.

במהלך חודש פברואר 2013, בזמן שבו הדירה הושכרה לשוכרת החלופית, היה הנתבע בביקור מולדת ונזדמן לדירה. לפי גרסת התובע בעקבות אותו ביקור התקשר אליו הנתבע, ציין בפניו כי הוא מבקש שיהיה תיעוד לסיכום שהיה בין הצדדים בעל פה בעניין השבת המקרר לדירה, ואכן הנושא הועלה על הכתב (נספח ד' לכתב התביעה נושא תאריך 19/2/13).