ע"א 2805/13 פלונית נ' מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה ואח'

השופט י' דנציגר:

          ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' גנות) בת"א 47991-12-11 מיום 13.3.2013, אשר דחה על הסף את תביעת המערערת מחמת התיישנות.

רקע

1. על פי הנטען בכתב הערעור, בשנת 2000 הוצאה המערערת, ילידת שנת 1984 (אז בת 16), מבית הוריה על ידי המשיבות על רקע התעללות מינית מצד אביה הביולוגי. המערערת נשלחה למשפחת אומנה. לטענתה, מדובר במשפחת אומנה בלתי כשירה שבה סבלה מ"רעב, מחסור, שעבוד לעבדות ללא תמורה, ניצול מיני ואונס שביצע בה נכד בעלת האומנה". המערערת טוענת כי בשנת 2001 היא וחוסה נוספת באותה האומנה ברחו מהבית ולאחר שאותרו, התלוננה המערערת במשטרה על מעשי אביה הביולוגי וכן על ההתעללות בבית האומנה. לדבריה, המדינה העמידה לדין את אביה הביולוגי בגין ההתעללות המינית בה וזה הורשע בשנת 2004, אך נמנעה מלהעמיד לדין את בעלת האומנה ובני משפחתה בהיעדר ראיות מספיקות. עוד היא טוענת כי המשיבות לא שעו לתלונותיה על המתרחש בבית האומנה, ואילצוה לשוב לבית לאחר שברחה. בעקבות זאת הותקפה מינית פעם נוספת על ידי נכדה של בעלת האומנה.

2. ביום 27.12.2011 הגישה המערערת תביעת נזיקין נגד המשיבות – מדינת ישראל (משרד העבודה והרווחה) ועיריית אשקלון (אגף הרווחה) – בטענה כי אלה התרשלו בטיפול המקצועי בה ובכך "החמירו את מצבה והזיקו לנפשה במקום לשקמה ולהכשירה לעתיד עצמאי". המערערת טוענת כי בשל רשלנותן של המשיבות, מצבה הנפשי הלך והתדרדר לאורך השנים וחייה התאפיינו בחוסר יציבות וניצול מצד הסביבה. רק בשנת 2011 כשהופנתה על ידי באת-כוחה לאבחון פסיכיאטרי, הבינה את ממדי הנזק שנגרם לה ואת הקשר הסיבתי בין נזק זה לבין מחדלי המשיבות.

3. המשיבה 2 ביקשה לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות, בקשה שאליה הצטרפה המשיבה 1 בהמשך. לגישתן, תקופת ההתיישנות חלפה, שכן המערערת בגרה בשנת 2002 ולפיכך רשאית היתה להגיש את התביעה עד לשנת 2009, בעוד שבפועל התביעה הוגשה בשנת 2011.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי