ע"א 27482-12-14 הועד המקומי ברור חיל ואח' נ' שואף ואח'

השופט גד גדעון:

1.זהו פסק דין בערעור ובערעור שכנגד, על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' ס. הנשיא השופט א. אדם) מיום 19.10.14, אשר ניתן בשתי תביעות שנדונו במאוחד – ת.א. 18969-11-11 ו-ת.א. 54619-02-12, ובמסגרתו התקבלו התביעות בחלקן.

2.המערערת (המשיבה שכנגד) מס' 3, (להלן: "הקיבוץ") היא אגודה שיתופית – קיבוץ ברור חיל שבנגב המערבי, אשר בין היתר, משכירה דירות בקיבוץ (בדרך של מתן רשות שימוש, על פי הסכמי הרשאה). המערער (המשיב שכנגד) מס' 1, הוא הוועד המקומי של תושבי הקיבוץ, ושל תושבי ההרחבה הקהילתית בקיבוץ (להלן: "הוועד"). המערערת (המשיבה שכנגד) מס' 2, הינה אגודה להתיישבות קהילתית, המאגדת את תושבי הקיבוץ, ואת תושבי ההרחבה הקהילתית, ומאז חודש ספטמבר 2010, אחראית על מערכת החינוך בקיבוץ (להלן: "האגודה").

3.המשיבים (המערערים שכנגד), מס' 1-2 (התובעים בת.א. 18969-11-11) הינם בעלי הזכויות בבית שבהרחבה הקהילתית בקיבוץ, המשיבים (המערערים שכנגד) מס' 3-7 (התובעים בת.א. 54619-02-12), שכרו בעבר דירות בהרחבה הקהילתית. כל המשיבים 1-7 הינם הורים לילדים, אשר למדו בשנת הלימודים תשע"א בגן החובה "יורה" שבקיבוץ. המשיב הפורמאלי (המשיב מס' 8) הינו תושב הקיבוץ, וחבר במנהלת החינוך של האגודה.

4.טענתם המשותפת של המשיבים 1-7, במסגרת התביעות שהגישו, היתה, כי המערערים לא היו רשאים, במועדים הרלוונטיים, לדרוש מהם תשלום עבור חינוך ילדיהם בגן הילדים, מעבר לקבוע בהוראות הדין הרלוונטי שעניינן תשלומי הורים לילדים בגן חובה, כפי שעשו המערערים בפועל.

המערערים טענו, כי הסכום הנוסף שדרשו מן ההורים, מעבר לתשלומי החובה על פי דין, נדרש בגין "שירותי יתר" שסופקו במסגרת גן הילדים, ובהם, 10 שעות פעילות נוספות (51 שעות פעילות שבועית במקום 41 שעות המחויבות בחינוך הציבורי), הפעלת הגן בחופשות, ריבוי מטפלים ביחס למספר הילדים, בהשוואה למחויב בחינוך הציבורי, ארבע ארוחות ביום, ומגוון פעילויות העשרה.

המשיבים מס' 1 ו-2 התנגדו לשלם את תשלומי היתר, ולא שלחו את בתם לגן בימי חופשה. המערערים הודיעו להם על כן, כי לא יפעלו לגבות את חובם הנטען בגין שרותי היתר, אך המשיכו להוציא להם חשבוניות, ופרסמו את הטענה, כי יש להם חוב בגין התשלומים האמורים.

המשיבים מס' 3-7 סרבו בתחילה לשלם את תשלומי היתר, והשתתפו במאבק נגד גביית התשלום האמור, אך בהמשך, שילמו את כל תשלומי היתר שנדרשו מהם. וועד האגודה המליץ לקיבוץ שלא לחדש את הסכמי השכירות של המשיבים מס' 3-7, שכן סבר, כי בעצם ניהול המאבק האמור, הפרו את הסכמי ההרשאה שנכרתו עימם. בהתאם להמלצה, נמנע הקיבוץ מלחדש את ההסכמים.

5.המשיבים מס' 1 ו-2 , אשר ממשיכים להתגורר בקיבוץ גם כיום, עתרו בתביעתם, ליתן סעד הצהרתי, לפיו גביית התשלומים שבמחלוקת אינה חוקית, וכל חיוב שהושת עליהם בגין תשלומים אלה בטל, לחייב את המערערים לפרסם את הדוח"ות הכספיים לשנת הלימודים תשע"א, ואת התקציב המתוכנן לשנת הלימודים העוקבת, וכן, לחייב את המערערים, בתשלום פיצויים עבור הנזקים שסבלו המשיבים, כתוצאה מעוולות הפר חובה חקוקה, רשלנות, פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע, שעוולו כלפיהם המערערים.

המשיבים מס' 3-7 הגישו את תביעתם, לאחר שעזבו את הקיבוץ, בעקבות אי חידוש הסכמי ההרשאה. בתביעתם עתרו, להשבת כל התשלומים שנגבו מהם, לטענתם, באופן בלתי חוקי, ולפצותם, על הנזקים הכספיים הנפשיים והחברתיים שנגרמו להם ולילדיהם, לטענתם, בין היתר בשל "הסילוק מהקיבוץ ..." (פרק ג.5 לכתב התביעה), ובשל פרסום לשון הרע.