ע"א 26148-11-16 צ'מפיון מוטורס בע"מ נ' עיני

1.בית המשפט קמא קיבל את תביעתו שת המשיב, לביטול עסקת רכישת הרכב מהמערערת, וחייב את המערערת לשלם למשיב סכום של 384,000 ₪ המהווה השבת התמורה ששולמה עבורו, בניכוי דמי שימוש במשך שנתיים, וכן סכום נוסף של 8,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה ועגמת נפש וסכום של 40,000 ₪ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.המערערת הגישה ערעור זה על פסק הדין של בית המשפט קמא ובקשה לעיכוב ביצוע.

ביום 10.11.16 ביקשתי את תגובת המשיב לבקשה, והוריתי זמנית על עיכוב ביצוע פסק הדין, בהתחשב בטענת המערערת כי בית המשפט לא התנה את תשלום הסכום הכספי בהשבת הרכב.

המשיב הגיש את תגובתו לבקשה, במסגרתה הוא מתנגד לעיכוב הביצוע.

בהתייחס לטענת ההשבה, טוען המשיב, כי המערערת היא שמסרבת לקבל את הרכב מידי המשיב, וכי הוא מוכן למסרו בכל עת.

3.באשר לסיכויי הערעור, לא ניתן במסגרת בקשה זו להידרש להשגות הרבות שהועלו במסגרת הערעור, שרובן נוגעות למסקנות העובדתיות של בית המשפט ולשאלות של מהימנות, הערכת חוות דעת המומחים וכיו"ב, ודבר זה ראוי להיעשות במסגרת הערעור עצמו.

בין כה נפסק, כי יש להעניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה בעת ההכרעה בבקשות לעיכוב ביצוע (ראו, למשל: ע"א 5374/13 אגרסקו כרמל חברה ליצוא חקלאי בע"מ נ' עין יהב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, 11.8.13).

4.באשר למאזן הנוחות לגבי עיכוב ביצוע פסק דין כספי, הכלל הוא כי נטל ההוכחה על המבקש את עיכוב ביצועו גבוה יותר, והנטיה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו למשל: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח(2) 301, 303).

המערערת טוענת, שספק אם המשיב יוכל להשיב לה את הכספים שתשלם, משום שקרוב לוודאי שהוא יעשה בהם שימוש.

"חשש" זה קיים ביחס לכל מי שזכה בפסק דין המטיל חיוב כספי, ואין בו בו כדי לגרום לעיכוב ביצועו של פסק הדין. צריך להוכיח חשש ממשי שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים ודבר זה לא נעשה.

5.נותרה שאלת השבת הרכב.

בענין זה נפלה ככל הנראה טעות בפסק הדין. בית המשפט קמא יצא כנראה מתוך הנחה שהרכב כבר הושב למערערת (סעיף 76 לפסק הדין), ומשום כך לא הורה על השבתו, כתנאי לתשלום הכספי, ובהתאם לחובת ההשבה הקבועה בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

אולם, מהבקשה עולה שהרכב לא הושב.

"תעלומה" זו נפתרת בתגובת המשיב, שהבהיר (בסעיף 27), כי לאחר שהוא השאיר את הרכב במוסך של המערערת, דרשה המערערת בבית המשפט שהוא יקח בחזרה את הרכב, ובהוראת בית המשפט הוא עשה כן, והוא מצוי עתה בחניית ביתו (סעיף 33 לתגובה). המשיב מוסיף ואומר (סעיף 35 לתגובה), שהוא מוכן להשיב את הרכב, ובלבד שהמבקשת תשא בעלויות הנדרשות לכם כך, משום שלשם כך נדרש כנראה להובילו באמצעות גרר.