ע"א 25742-03-12 קומה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל

לפניי בקשה להארכת המועד להפקדת העירבון ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא (כב' השופט אחסאן כנעאן) שניתן ביום 24.1.2012, ובמסגרתו חויבו המבקשים, בין היתר, לסלק ידם ממקרקעין שבבעלות המשיבה.

נוכח נסיבותיו החריגות של התיק, אדרש בקצרה לתמצית השתלשלות העניינים.

כאמור, פסק הדין בבית המשפט קמא ניתן ביום 24.1.12. הערעור הוגש ביום 15.3.12, ובאותו יום הוגשה בקשה לפטור מהפקדת עירבון. לאחר קבלת תגובת המשיבה, ניתנה ביום 31.5.12 החלטה הדוחה את הבקשה ונותנת בידי המבקשים ארכה בת 15 יום להפקדת העירבון.

ביום 3.6.12 הגיש ב"כ המבקשים בקשה לשחרור מייצוג עקב אי עמידתם של אלה בהתחייבויותיהם כלפיו. למחרת היום (4.6.12) צירף לתיק מכתב שהפנה למבקשים, במסגרתו הוא מודיע להם על כוונתו לעשות כן וכן מיידעם בדבר ההחלטה שניתנה לדחיית הבקשה לפטור מהפקדת הערובה.

ביום 6.7.12 נעתרה הבקשה לשחרור מייצוג.

משלא הופקד העירבון, ניתן ביום 23.10.12 פסק דין המוחק את הערעור.

ביום 3.11.16, בחלוף למעלה מארבע שנים ממתן פסק הדין, הוגשה הבקשה דנן.

בקשה זו להארכת המועד להפקדת העירבון משמעה למעשה בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן ביום 23.10.12.

המבקשים טוענים כי לא ידעו על פסק הדין שמחק את הערעור, לפי שבא כוחם השתחרר מייצוגם עוד בטרם שניתן. לטענתם, סברו כי הערעור אינו נדון מחמת שטרם הופקדה הערובה, ולא העלו על דעתם (ולא היה מי שיעמידם על טעותם) שהערעור נמחק בשל כך שלא עשו כן. יתרה מכך, העובדה שמשך שנים לא פעלה המשיבה להוציא לפועל את פסק הדין חיזקה את תחושתם כי עניינם תלוי ועומד וטרם הוכרע. רק לאחרונה, כאשר המשיבה החלה בפעולות לביצוע פסק הדין, נודע להם על מחיקת הערעור.

עוד הם טוענים כי טובים סיכויי הערעור. לטענתם, שגה בית המשפט קמא במסקנתו כי חרף מכלול הנסיבות בתיק, לרבות החזקתם רבת השנים במקרקעין והסכמת המשיבה לכך (למצער שתיקתה), אין למבקשים מעמד של בעל רישיון במקרקעין.