ע"א 24504-04-14 ציבלין הוצאה לאור בע"מ נ' אבירם

1.עסקינן בבקשה להורות על דחיית הערעור על הסף, בין היתר, מחמת איחור בהגשתו.

2.הערעור הוגש ביום 13.4.2014 על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (ת"א 1907-01-11 כב' השופט ר. כהן) מיום 17.2.2014 המחייב את המשיבים שבפני (הנתבעים והתובעים שכנגד שם – להלן: "המשיבים") לשלם למבקש סך של 192,000 ₪ (להלן: "פסק דין").

3.המשיבים נמנעו מלציין בהודעת הערעור, כמו גם בתגובה לבקשה שלפני את המועד בו הומצא להם פסק הדין, אך דומה כי לא ניתן לחלוק על העובדה כי כבר ביום 17.2.2014 (יום מתן פסק הדין) היה ברשות ובידיעת המשיבים ו/או בא כוחם וכראיה לכך ישמש עותק פסק הדין, אשר צורף על ידם להודעת הערעור, אשר הודפס ממערכת "נט המשפט" והנושא תאריך 17.2.2014 (נספח א' להודעת הערעור)

4.זאת ועוד.

אין אף חולק כי ביום 18.2.2014 שלח ב"כ המבקש עותק פסק הדין בפקס לב"כ המשיבים, אשר אישר טלפונית קבלתו (ראה סעיף 3 לתשובת המשיבים לבקשה שלפני).

5.על רקע עובדות אלה ובהסתמך על "כלל הידיעה" עותר המבקש לקבוע כי הערעור הוגש בחלוף המועד הקבוע בדין וכי בשים לב למועד הדפסת עותק פסק הדין על ידי המשיבים ו/או בא כוחם (17.2.2014) היה עליהם להגיש את הערעור עד ליום 3.4.2014 .

6.המשיבים בתגובתם לבקשה נמנעים, כאמור, במפגיע מלציין את המועד בו הומצא להם פסק הדין (שלא על ידי ב"כ המבקש בפקס) ועותרים לדחיית הבקשה מהטעם כי אין לנהוג בעניינם על פי החריג ל"כלל ההמצאה".

המשיבים מבקשים לסמוך, בין היתר, על העובדה כי עוד ביום 27.3.2014, במהלך 45 הימים מ"יום הידיעה" הודיעו למבקש בכתב (הודעת פקס) על כוונתם להגיש ערעור.

7.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי הערעור הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין, קרי; באיחור.

8.ההכרעה בבקשה שבפני תלויה במענה לשאלה, לה נדרש בית המשפט העליון פעמים רבות – האם יש למנות את המועד להגשת ההליך לבית משפט זה מיום ההמצאה של פסק הדין למשיבים או שמא מהיום בו נודע להם אודותיו.