ע"א 2418-03-16 אבומנהל נ' עיריית אום אל פחם

א.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר) מיום 3.1.2016 בתיק אזרחי 41789-10-10 לפיו סילק בית משפט קמא על הסף את תביעת המערער כנגד המשיבה מחמת היעדר סמכות עניינית, התיישנות, והיעדר זכות לקבלת פיצויים כל עוד לא בוצעה חלוקה מאושרת במקרקעין.

ב.אלה הנסיבות הצריכות לעניין:

המערער הוא הבעלים הרשום של 1820 חלקים מתוך 50339 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 11 גוש 20324 מאדמות אום אל פחם (להלן: "החלקה").

תחילתו של הסכסוך לפני למעלה מעשרים שנה בהליך משפטי שהתנהל ב-ת"א 629/94 של בית משפט השלום בחדרה על-ידי המערער כנגד המשיבה בפני כב' השופט א' קפלן.

ב-ת"א 629/94 עתר המערער למתן צו מניעה האוסר על המשיבה לבצע עבודות סלילת דרך (מס' 81) ברוחב 13 מ' בין שני המגרשים המוחזקים על ידו בחלקה הנ"ל בטענה כי ביצוע הדרך הינו בסטייה מתוואי הדרך שנקבע בתוכנית בניין עיר מאושרת ענ/129.

ג.במסגרת התיק הנ"ל, הגיעו הצדדים ביום 9.3.95 לידי הסכם פשרה לפיו התחייבה המשיבה להרוס, לתקן או להעביר את תוואי כביש מס' 81 בקטע שליד חלקה 21/16 + החלקה 21/13, וזאת אם יתברר כי תוואי הכביש שמבוצע כיום אינו תואם את התוואי הקיים בתוכנית המתאר ענ/129. סוכם, שהבדיקה תבוצע על ידי שני מודדים, ואם אלה לא יסכימו ביניהם, ימונה מודד שלישי.

עוד הוסכם, שעלות העתקת תוואי הכביש ותיקון כל נזק שייגרם לחלקות המערער יהא על חשבון המשיבה.

ד.ביום 16.4.96 הוסכם על שינוי הסכם הפשרה באופן שהמשיבה תשלם למערער את שווי החלק מן המגרש המשמש כיום לצרכי הכביש שנסלל, לפי שווי שייקבע על ידי שמאי מוסכם אשר נתמנה על-ידי בית המשפט, כחלק מהסדר הפשרה. אולם, המשיבה הודיעה ביום 23.4.96 על דחיית הצעת ההסדר, וזאת בהיעדר הוכחת בעלות מטעם המערער, ובהעדר תוכנית חלוקה המוסכמת על כלל בעלי החלקה.