ע"א 23923-06-14 ביג פק בע"מ נ' מדינת ישראל

כללי

1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר), מיום כז ניסן תשע"ד (27.4.14), בתיק ו"ע 17779-03-12, אשר ישב כערכאת ערעור על החלטתה של ועדת הזכאות לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, תשס"ה–2005 (להלן – "החוק" או "חוק ההתנתקות"), ואשר דחה את טענות המערערת, וקבע – כעמדת המשיבה – כי לחברה היה בעל שליטה אחד בלבד, הוא האב, מר ערן גומר.

    

2. פסק הדין של הערכאה קמא עסק, בעיקרו, בשאלה זו: האם, לאור האוטונומיה הניהולית בחברה, ממנה נהנה הבן, מר ערן גומר, יש לראות את שני בעלי המניות של החברה, מר שמואל גומר ומר ערן גומר, כשני בעלי שליטה בחברה, על אף שיעור אחזקותיהם במניות החברה, עומד על 90% בידי מר שמואל גומר, ו-10% בידי מר ערן גומר.

    

3. בפסק הדין, קבעה כב' השופטת אנה שניידר, כי בדין החליטה ועדת הזכאות לפי החוק הנ"ל (המשיבה בבית המשפט קמא ובפניי), כי לחברה המערערת היה רק בעל שליטה אחד, הוא האב – מר שמואל גומר.

   מכאן הערעור שבפניי.

   תמצית טענות המערערת - חברת ביג פק בע"מ

4. טענתה העיקרית של המערערת, חברת ביג פק בע"מ (להלן – "החברה"), הינה כי שגה בית משפט קמא, שעה שקבע כי לחברה היה בעל שליטה אחד, הוא שמואל גומר (להלן – "שמואל" או "האב"). הלכה למעשה, טוענת החברה, כי היו לה שני בעלי שליטה, אחד מהם הוא שמואל גומר ואילו השני הוא ערן גומר (להלן – "ערן" או "הבן").

    

5. המערערת מפרטת את טענתה ומסבירה, כי הבן, ערן, היה אף הוא בעל שליטה בחברה, על פי החזקה הכמותית שבחוק, שכן הוא אחז בזכות שווה לזכותו של האב שמואל גומר למנות את מנכ"ל החברה, וזכות זו שקולה לזכות למנות את מחצית ממספר הדירקטורים (אשר הם אלו שממנים לבסוף את מנכ"ל החברה).