ע"א 23543-09-15

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין אשר חייב את המבקשת לשלם למשיבה סך כולל של 394,671 ₪.

לאחר עיון בבקשה וכן בשלל התגובות והתשובות שהוגשו בעקבותיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

הכלל הוא שבעל דין אשר זכה במשפטו זכאי ליהנות מתוצאות פסק הדין בסמוך למועד בו ניתן, אלא אם הוכיח מבקש העיכוב כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. זאת ועוד, כאשר מדובר בפסק דין כספי, כמו בעניננו, הכלל הוא שאין מעכבים את ביצועו, וזאת מן הטעם כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך. יחד עם זאת, בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ראה ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ ואח' נ' שבת ואח' (2013) (פורסם בנבו).

בין שני תנאים אלה – סיכויי ההצלחה ומאזן הנוחות- מתקיים קשר של "מקבילית כוחות", כלומר, ככל שניתן להעריך את סיכויי הערעור בצורה טובה יותר, כך פוחת המשקל שיש לייחס למאזן הנוחות, וכן להיפך – ככל שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור יותר לטובת אחד הצדדים, כך פוחת משקלו של השיקול בדבר סיכויי הערעור. (ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 5.1.2015)).

בעניננו לא ניתן לקבוע כי הערעור נטול סיכויי הצלחה, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. המבקשת הציגה טענות שראוי לבררן במסגרת הערעור, כגון, העדר התייחסותו של בית המשפט קמא למסמך המכונה BN, שמכוחו היא טוענת למעמד של סוכנת בלבד, להבדיל ממעמד של מוביל ימי. כך גם יש לברר טענות של המבקשת בענין אופן שומת הנזק על ידי השמאי מטעם המשיבה.

באשר למאזן הנוחות, לא ניתן להתעלם מן העובדה שבשנת 2011 מצבה הפיננסי של המשיבה היה בכי רע והיא נאלצה להסדיר את חובותיה במסגרת הסדר חוב, לאחר ששיקים שלה חוללו באי פרעון. מאידך, אין להתעלם מכך שמאז אותה תקופה חלף פרק זמן של ארבע שנים ואין אינדיקציות עדכניות לכך שמצבה הפיננסי עודנו בכי רע.

במכלול הנסיבות והשיקולים שיש להביא בחשבון, האיזון יימצא באמצעות עיכוב ביצוע חלקי, במובן זה שתשלום סך של 100,000 ₪ מתוך מה שפסק בית המשפט קמא לא יעוכב, והיתרה תעוכב בכפוף להפקדת מלוא סכום היתרה בקופת בית המשפט, וזאת תוך 7 ימים.