ע"א 22061-03-16 ש.כ. שרותי כללית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום בירושלים (כב' השופטת תמר בר-אשר צבן) מיום 2.2.16 בת"א 35638-04-12. בית משפט קמא דחה את תביעת המערערת (אשר לאחר תיקונה עמדה על סך של 1,062,000 ₪) תוך חיוב המערערת בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪.

המערערת זכתה במכרז של המשיבה מיום 10.1.10 למתן שירותי ניקיון. בעקבות אותה זכייה נחתם הסכם בין הצדדים ביום 9.5.10. בסמוך לאחר תחילת העבודה עלתה מחלוקת בין צדדי ההסכם באשר להסכמתם;

המערערת - (אשר כאמור נשכרו שרותי הניקיון שלה) טענה כי בהתאם למסמכי המכרז (שאף אומצו לחוזה) והוראות החוזה - מן הדין היה לשלם לה סך של 161,000 ₪ לכל חודש בו עבדה, כל עוד עמדה בהגדרת ימי השירות שהוסכמו והיקף העבודה בהם. בהתאם להבנתה, הוגדרו כימי שירות ימים א' - ה', למעט ימי חג ושבתון הנהוגים אצל המשיבה וכן הוגדר היקף העבודה של יום מלא מהנ"ל. בהסכם אף נקבע מנגנון להפחתת הסכום החודשי, כאשר לא תעמוד בכך. כך, אם ימי העבודה בשבוע פלוני הם א' - ה', אך עובדיה לא התייצבו לעבודה באותם ימים, הרי שהחוזה קובע מנגנון להפחתת התמורה באותו חודש. ברם עת מדובר בחודש בו מלכתחילה לא היה צורך להתייצב לעבודה באחד מאותם ימים (כגון: חול המועד פסח או סוכות, עת סגורים משרדי המשיבה), ממילא אין לעשות שימוש באותו מנגנון הפחתה ואין לבצע תשלום מופחת אלא לשלם את אותו סכום חודשי עליו הוסכם. הטענה העיקרית של המערערת היא כי הסכמת הצדדים התבססה על תשלום חודשי ולא על תשלום המבוסס על שעת עבודה בפועל של כל עובד ועובד. בהתאם לעמדתה, הגדרת שווי שעת עבודה, בנספח להסכם, נועד למקרה של הפחתות כמודגם לעיל, או לחלופין - למקרה שיהא צורך בתשלום עבור שעות נוספות, החורגות מהיקף מסגרת העבודה עליו סוכם. אין באותן הוראות, לשנות את המהות של הסכמה על תשלום חודשי, להבדיל מהסכמה על תשלום על בסיס שווי כל שעת עבודה המבוצעת בפועל.

המשיבה מנגד - חולקת על כך. לטענתה הפניה לתעריף החודשי במסמכי המכרז, נועדה לאפשר השוואת שווי ההצעות שניתנו והערכת זו שתזכה, אך בחוזה עצמו ההסכמות שונות. לדידה, ההסכמה החוזית היא לתשלום המבוסס על תעריף שעתי לכל שעת עבודה, אשר בוצעה בפועל. כך לטעמה, בחודש בו לא עבדו שבוע מלא, מחמת חג, ממילא סכום התשלום למערערת הוא פחות מחודש מלא. זאת, אף אם עובדי המערערת התייצבו באותו חודש, לכל אותם ימים שהיו ימי העבודה, אליהם היה מצופה שיתייצבו, בהתאם להגדרות החוזיות. זאת, אף אם משרדי המשיבה היו סגורים בחלק מימי החודש, מחמת חג.

לבית משפט קמא הוגשו תצהירים ואף חוות דעת בדבר פרשנות נכונה של מסמכי מכרז. חוות הדעת הוצאו מהתיק וזאת בהחלטה מיום 12.7.15. נקבע כי אף כאשר מדובר במומחים בדיני מכרזים, עסקינן למעשה בפרשנות מסמכים, בעוד על מלאכה זו אמון בית משפט. כמו כן - בהמשך להסכמה שגובשה בקדם המשפט מיום 12.7.15, אף לא נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם, על בסיס חומר שהונח בפני בית משפט.

מסקנת בית משפט קמא, אשר פירט ניתוחו למסמכים אלה ואחרים, הייתה כי פרשנות המשיבה היא נכונה ולכן בדין לא שולמו תשלומים נוספים, להם טענה המערערת, כתובעת. בהמשך לאמור, התביעה נדחתה וכאמור המערערת חויבה גם בהוצאות.

איננו רואים צורך לפרט את ניתוחו של בית משפט קמא, אשר עליו ניתן לעמוד מעיון בפסק הדין. נסתפק בדברים הבאים:

• בית משפט קמא סבר שאין רלוונטיות להסכמים אחרים שנכרתו עם המשיבה. בין אם אלה נכרתו עם המערערת ובין אם אחרים, בין אם בעבר ובין אם בתקופות מקבילות. בית משפט קמא קבע כי: "מערכת היחסים המעוגנת בחוזה נגזרת מן האמור בחוזה, אשר תכליתו להסדיר את כל הכרוך בהתקשרות ואת הנובע ממנו. צד לחוזה אינו מחויב להתנהל בכל התקשרויותיו באותו אופן. לכן אפילו אומנם היה ממש בטענות התובעת...אין בכך כדי להעלות או להוריד שכן כל חוזה עומד לעצמו" (ר' סעיף 13 לפסה"ד).