ע"א 19315-03-15 עזקי נ' אבו סאלח ואח'

1.בפני בקשה לביטול פסק דין בערעור, שניתן ביום 9/6/15 בתום הדיון בערעור, לאחר שמיעת באי כוח הצדדים, עיון ובחינה של טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה והראיות שהוגשו בשתי הערכאות.

לאחר שמיעת הצדדים ולפני מתן פסק הדין, המליץ בית המשפט לצדדים לצאת להפסקה ולהגיע להסכמה לגבי ההוצאות שישולמו למשיבה 2 (להלן: המשיבה). ב"כ המשיבה הביע מיד הסכמה לוותר על הוצאותיו בערעור. משכך, הוצע לב"כ המערערת לשוחח טלפונית עם מרשתו אשר לא הגיעה לדיון, ולהודיע לה המלצת בית המשפט.

2.ב"כ המערערת חזר לבית המשפט והודיע, כי מרשתו ביקשה ממנו להפסיק את הטיפול בתיק, והודיעה לו כי היא מתכוונת להעביר את הטיפול לעו"ד אחר.

3.בקשה זו לא נתקבלה, מהטעם שהדיון בערעור הסתיים, ורק לפנים משורת הדין ניסה בית המשפט להביא את הצדדים להסכמה לעניין ההוצאות בלבד. משכך, ניתן פסק דין על אתר.

4.כעבור 30 יום, ביום 9/7/15, הגישה המערערת/המבקשת בקשה לבטל את פסק הדין, בטענה כי לבית המשפט לא היה שיקול דעת לכפות על המערערת ייצוג על ידי עו"ד שלא חפצה בו.

עוד טענה כי בית המשפט סמך את נימוקיו על ההלכה המצמצמת בהתערבותה של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ולא היה מקום לעשות כן בכל הקשור למישור היחסים שבין המערערת לבין המשיבה 2.

5.המשיבה 2 התנגדה לבקשה, וטענה כי יש לדחותה על הסף, מהטעם שהיה על המבקשת להגיש ערעור לבית המשפט העליון ולא בקשה לביטול פסק דין כפי שעשתה, מאחר שעסקינן בהחלטה אחרת.

מעבר לכך, טענה כי כל עוד בית המשפט לא משחרר את עוה"ד מייצוג, אין האחרון רשאי לשחרר עצמו, ואין בסיס לטענה כי פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.

לגופו של עניין, נטען כי המערערת החליטה שהיא מעוניינת להפסיק את ייצוגו של בא כוחה, אך ורק לאחר שבית המשפט המליץ לצדדים לשוחח על נושא ההוצאות, ומדובר בשלב בו לא היה מקום להיעתר לבקשה.