ע"א 18985-12-15 נגאר נ' עלמי ואח'

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט הבכיר י' שמעוני), בת"א 8464-07-11, לפיו נקבע בין היתר כי על המבקש לפנות את הנכס בו הוא מחזיק.

2.אין מחלוקת כי הנכס בבעלות המשיב.

3.אין מחלוקת עוד כי מדובר במשרד, היינו בנכס עסקי.

4.בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור טובים. המבקש טוען, כי בית משפט השלום שגה בכך שלא קיבל את טענותיו בדבר "מעשה בית דין", או "השתק פלוגתא" או "השתק עילה" לאור פסקי דין שניתנו בעבר בהליכים שונים שהתנהלו בין הצדדים.

5.לשיטתו של המבקש, מאותם פסקי דין עולה, בין היתר, כי הוא "דייר מוגן" בנכס שהושכר לו וכי שולמו דמי מפתח. לטענתו, אמנם בתחילה הנכס הושכר לו "בשכירות חופשית", אולם לאחר מכן הפך להיות דייר מוגן ושילם דמי מפתח.

6.המשיב טוען כי לא נפלה טעות משפטית כלשהי בפסק דינו של בית משפט קמא הואיל ומעולם לא נקבע באופן פוזיטיבי בעבר כי סיכויי הערעור קלושים, בין היתר לאור פסק דינו המפורט והמנומק של בית משפט קמא, שלא קיבל את טענות המבקש כאמור לעיל, קבע קביעות עובדתיות ברורות מהן עולה כי קמה למשיב עילת פינוי כנגד המבקש.

7.באשר ל"מאזן הנוחות" טוען המבקש, כי פינוי המושכר יביא למצב "בלתי הפיך", כך שגם אם יזכה בערעור, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

8.המשיב טוען, כי שעה שמדובר בנכס המושכר למטרה עסקית, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע הפינוי, אלא אם כן מדובר בערעור שסיכוייו גבוהים.