ע"א 17541-10-16 פייגלמן ואח' נ' אמפי אתא בע"מ

א.בפנינו ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן), מיום 11.7.16, 14.7.16 ו – 2.8.16, אשר באו בעקבות פסק דינו המשלים מיום 3.5.16, בת"א 32205-11-09.

ב.עסקינן בסאגה משפטית הנמשכת מזה מספר שנים בין המערערת מס' 1 (להלן: "המערערת") לבין המשיבה, וזאת בכל הנוגע לחנות ששכרה המערערת מן המשיבה, לצורך ניהול בית מרקחת, לפי הסכם שכירות מיום 14.2.04, במבנה שנקרא "מרכז שביט", בקרית אתא.

ג.בין הצדדים מתנהל סכסוך כספי ממושך בנוגע לתשלום דמי השכירות, שהמשיבה תובעת מן המערערת. על רקע סכסוך זה הגישה המשיבה, ביום 26.11.09, תובענה כנגד המערערת על סך 1,040,633 ₪, וכן כנגד המערערים מס' 2 ומס' 3, שחתמו על שטר ערבות להתחייבויותיה של המערערת מכוח הסכם השכירות.

ד.בתאריך 16.5.13, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו חויבו המערערים לשלם למשיבה את הסכום של 386,963 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן חויבו הם לשאת בהוצאות המשיבה בסכום של 40,000 ₪.

ה.שני הצדדים מיאנו להשלים עם פסק דינו הנ"ל של בית משפט קמא, וכתוצאה מכך, המשיבה הגישה ערעור עיקרי והמערערים הגישו ערעור שכנגד.

ביום 19.8.14, ניתן פסק דינו של בית משפט זה, במסגרת ע"א 60454-06-13, ועל פיו הוחזר התיק לבית משפט קמא לחישוב אובדן דמי השכירות לפי מתווה, הוראות והנחיות שניתנו באותו פסק דין.

ו.לאחר שהצדדים הגישו לבית משפט קמא את טיעוניהם בכתב, ניתן פסק דינו המשלים של בית משפט קמא, בתאריך 3.5.16 ובו נקבע, כי המערערים שילמו ביתר סך של 16,695 ₪ ולפיכך, חויבה המשיבה להחזיר סכום זה למערערים.

ז.לאחר פסק הדין המשלים, הגישה המשיבה בקשה לבית משפט קמא לתיקון טעות חישובית שנפלה במסגרת פסק הדין המשלים מיום 3.5.16. אכן, בית משפט קמא נעתר לבקשתה של המשיבה ובהחלטתו מיום 14.7.16 קבע, שעל המערערים לשלם למשיבה סך נוסף של 240,239 ₪, נכון למועד פסק דינו מיום 3.5.16, וכן חייב את המערערים לשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 30,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 60,000 ₪.

ח.המערערים מצדם הגישו לבית משפט קמא בקשה, אותה הגדירו כ"בקשה בהולה להוספת ראיות", וזאת בטענה שהגיעו לידיהם אסמכתאות המעידות על דמי השכירות האמתיים ששילמה השוכרת השלישית (דהיינו, המעדנייה), ששכרה את החנות מן המשיבה לאחר שהשוכר הקודם, פואח'רי, יצא מן המושכר ומסתבר, שדמי השכירות שהמעדנייה שילמה היו גבוהים משמעותית מאלה ששילם פואח'רי, בעוד שבפסק הדין נקודת המוצא הייתה שדמי השכירות של המעדנייה זהים לאלה ששילם פואח'רי.