נאות דברת-פיתוח ובנין בעמ נ' רז ואח'

1.בית המשפט קמא חייב את המערערת לשלם למשיבים 1 (להלן – המשיבים), שרכשו דירות ממנה, סכום של 2,500,000, ₪ בגין ליקויי בנייה ברכוש המשותף בשני בניינים, וכן בהוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 ₪ בתוספת מע"מ.

כן חייב בית המשפט קמא את המשיבה 2 (להלן- המשיבה), הקבלן המבצע שהתקשר עם המערערת לשם בניית הבניינים הללו, לשפות את המערערת בסך 1,000,000 ₪ ולשלם לה הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.

(להלן – פסק הדין).

2.המערערת הגישה ערעור על פסק הדין, ויחד עמו בקשה זו , לעכב את ביצועו.

שלושה טעמים עיקריים העלתה המערערת בבקשתה: האחד, עניינו בסיכויי הערעור – המערערת טוענת, כי המומחה המהנדס מיכאל מרטון, עליו סמך בית המשפט את מסקנתו, ציין שחוות דעתו שקבעה "באומדן גס" את עלות התיקונים בסך 2 מיליון ₪ ועוד 150,000 ₪ בגין תכנון ופיקוח, איננה סופית ונדרשות בדיקות נוספות כדי לקבוע את הסכום המדויק. הוא אף הוסיף, כי "ההפרשים והעוול בגין אי הדיוק עשויים להיות גדולים" (כמצוטט בעמ' 2 למטה לבקשה);

השני, עניינו במאזן הנוחות – הקושי בגביית הסכום שישולם מ-53 משיבים, אם הערעור יתקבל;

השלישי, משולב – לטענת המערערת, המשיבים הם חלק בלבד מכלל הדיירים בבניינים הללוואין בטחון שהכספים ישמשו לתיקון הרכוש המשותף בלבד.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה.

לטעם הראשון, תשובתם היא כי אי הדיוק שעשוי היה להתברר בחוות דעתו של המומחה מוטה לרעתם, וממילא בית המשפט פסק להם סכום זה, ולא יותר ממנו, בשל סמכותו העניינית בלבד;

לטעם השני, תשובתם היא כי הם אנשים אמידים ולא הוכח שהם לא יוכלו להשיב את הסכום שישולם להם;

לטעם השלישי, תשובתם היא כי הם כל דיירי שני הבניינים הנדונים.

4.המערערת הודיעה מראש לבית המשפט כי היא מסכימה להפקדת הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.

בהתאם להחלטה קודמת, הפקידה המערערת סכום של 2,500,000 ₪, ולאחר שהמשיבים טענו כי הסכום שנפסק גבוה מכך, המערערת הוסיפה והפקידה סכום של 425,341 ₪ ונוספים.

5.לא מצאתי טעם שיצדיק חריגה מהכלל , לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי.