ע"א 17358-06-16 עיריית בית שמש נ' מימון

 בית משפט השלום בירושלים(כב' הרשם הבכיר נ' נחשון), חייב את המערערת לשלם למשיב פיצוי בסכום 3,500 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום זהה (ובסך הכל 7,000 ₪) לאחר שמצא כי עיקול שהטילה על חשבונות בנק של המשיב מכוח פקודת המסים (גבייה), בגין חוב ארנונה, נעשה בטרם התגבשו התנאים המקדמיים לכך, בחוסר זהירות ומבלי שהופעל שיקול דעת ראוי. משכך מצא כי המשיב ביסס עילה לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ופסק למשיב את שפסק. הסכום שנפסק הוא על דרך האומדנה, לאחר שבית משפט קמא קבע כי המשיב לא הוכיח נזק שנגרם לו מלבד עוגמת נפש ובושה, ופגיעה מסוימת בשמו הטוב אצל פקידי הבנק שהמשיב נחזה בעיניהם כמי שאינו פורע את חובותיו. בית המשפט הביא בחשבון, מנגד, גם את תרומתו של המשיב לנזקים שנגרמו לו בכך שלא הסדיר את תשלומי הארנונה בעיתם, ואת העובדה שהפרסום של לשון הרע הוגבל רק לפקידי הבנק וכי העיקול הוסר למחרת היום.

המערערת אינה משלימה עם פסק הדין ומכאן הערעור שלפניי.

לטענתה, היה על בית המשפט ליתן משקל מלא למחדליו של המשיב, שלא פעל להקטנת נזקיו; לא היה מקום לקביעה כי היא התרשלה שעה נשלחו למשיב שלוש התראות לפני עיקול; כי סכום ההוצאות שנפסק אינו מביא בחשבון את האשם התורם של המשיב; וכי בית המשפט לא בחן כלל את ההגנות העומדות לה לפי חוק איסור לשון הרע.

דין הערעור להידחות.

אכן, בניגוד לקביעת בית משפט קמא, משלא הוצג אישור מסירה לא ניתן היה להגיע למסקנה כי מכתבו של המשיב מ-22.6.2014, בו טען כי דרישות התשלום המופנות אליו אינן מביאות בחשבון את היותו נכה צה"ל הזכאי להנחה, הגיע לידי המערערת. עם זאת, באותו יום שוחח המשיב עם מוקדנית של העירייה, המשמשת כתובת רשמית לבירורים, והביע בפניה את תהייתו מדוע אין מזכים אותו בהנחה המגיעה לנכי צה"ל, על אף שכך נהגו בו בשנים הקודמות לשנת החיוב הנדונה (2014). השיחה בין השניים הוקלטה על ידי העירייה כחלק מבקרת השירות הניתן לתושבים. המוקדנית השיבה לו תשובה שאינה נכונה, לפיה על פי נהלי מחלקת הגבייה עליו לחדש את האישור מעת לעת; כי עליו להמציא את האישור "כמה שיותר מהר" וכי לא יעשו לו עיקולים. אין חולק, כי המוקדנית לא העבירה את פנייתו של המשיב לטיפול המחלקה.

עוד אין חולק, כי התקלה בכל הנוגע לזיכוי המשיב בהנחה המגיעה לו מקורה במערערת. מתברר, כי מאחר שמשרד הביטחון אחר בהעברת רשימת הזכאים, אותה נהג להעביר אליה מדי שנה בשנה לקראת תחילתה של שנת המס, העתיקה מחלקת הגבייה את הנתונים מן הרשימה של השנה הקודמת, אולם בשל טעות נשמט שמו של המשיב.

המשיב, שנאמר לו על ידי המוקדנית כי עליו לפנות לקבלת אישור, העיד כי פנה לגורם המוסמך באגף השיקום של משרד הבטחון, ושם נאמר לו כי שמו הועבר ברשימה לידי העירייה. הבנתו הייתה כי לנוכח פנייתו למוקדנית ולנוכח העובדה שבאגף השיקום נאמר לו כי הרשימה הועברה, העניין יטופל.

זאת ועוד. המשיב העיד, ועדותו לא נסתרה, כי בעת שהיה במשרדי העירייה במהלך חודש יוני 2014, בעניינו של לקוח אותו ייצג, פנה ליועץ המשפטי של העירייה ואמר לו כי יש בעיה בחיוב הארנונה וכי אינו מקבל את ההנחה לה הוא זכאי כנכה צה"ל. היועץ המשפטי הלך אתו למחלקת הגבייה ונאמר להם כי העניין יטופל.

למרות האמור, נשלחה למשיב התראה נוספת באוגוסט 2014. המשיב לא שילם את חובו, והתראה שלישית נשלחה אליו ב-21.10.2014. בצר לו, שילם המשיב את חובו – תוך ניכוי הוצאות הדרישה (משום שסבר כי הדרישה אינה כדין לנוכח המתואר לעיל), וזאת עשה ב-2.11.2014. על אף התשלום, עוקלו חשבונותיו בסכום החוב ב-23.11.2014.

בנסיבות אלה, מסקנת בית משפט קמא כי התנהלות העירייה הייתה חסרת זהירות, נראית בעיניי מבוססת ולא נמצאה לי עילה להתערב בה. אכן אין לומר כי התנהלותו של המשיב לא תרמה לעיקול, והתנהלות זו הובאה בחשבון על ידי בית משפט קמא בשיעור הפיצויים שנפסק לו (10% מגובה התביעה). אלא שגם בהינתן התנהלותו של המשיב, עובדה היא שפנייתו באמצעות המוקדנית ובעקבות השיחה עם היועץ המשפטי של העירייה, לא טופלה. עובדה היא שהעיקול הוסר למחרת היום, לאחר בירור בן דקות ספורות שהעלה כי המשיב אכן זכאי להנחה וכי שמו מופיע ברשימה הרלוונטית. את הבירור הזה ניתן וצריך היה לעשות קודם לכן, בעקבות הפנייה למוקדנית ובוודאי שלאחר ביקורו המשותף של המשיב בלוויית היועץ המשפטי לעירייה במשרדי מחלקת הגבייה.