ע"א 15671-10-14 וגדני נ' בין ואח'

השופט חגי ברנר:

מבוא

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 12.8.2014, אשר דחה את תביעתו של המערער לסילוק ידם של המשיבים מדירה שבבעלותו (ת.א. 11- 09- 27871).

    

2. המערער הוא הבעלים של בנין מגורים ברח' נחלת בנימין 13 בתל אביב, מאז שנת 2011.

    

3. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הינה דיירת מוגנת בדירה בקומה השניה של הבנין (להלן: "הדירה") לפי חוזה שכירות מוגנת משנת 1975, ויחד עימה מתגורר בדירה נכדה, הוא המשיב 2 (להלן: "המשיב"), שהוא יליד שנת 1985.

    

4. המערער תבע את סילוק ידם של המשיבים מהדירה מחמת שורה של הפרות נטענות ביחס לחוזה השכירות. תביעתו נדחתה, לאחר שבית המשפט קמא קבע כי המשיבה לא הפרה את הוראות חוזה השכירות, ובכל מקרה, ההפרות הנטענות לא הקנו לפי חוזה השכירות עילת פינוי. נדחתה טענתו של המערער לפיה המשיבים מנעו כניסתם לדירה של מודדים ואדריכלים. נדחתה גם הטענה לפיה המשיבים ביצעו שינויים בדירה ללא רשות ונקבע כי לא הוכח שהשינויים בוצעו בתקופת מגוריה של המשיבה. עוד נקבע כי המשיבה לא סרבה לשלם את דמי השכירות אלא העבירה אותם לידי המערער, שסרב להפקיד את השיקים שקיבל. באשר למגורי המשיב בדירה, נקבע כי אין מניעה שנכד יתגורר בדירה של סבתו אלא אם המגורים נועדו באופן מלאכותי להקנות לו מעמד של דייר מוגן אחרי אריכות ימיו של הדייר המוגן הראשי. במקרה דנן, המשיב גר בדירה עם סבתו, המשיבה, מאז ילדותו, משום שננטש על ידי אימו. עוד נפסק כי שאלת מעמדו של המשיב בדירה מקדימה את זמנה, ודינה להתברר רק לאחר אריכות ימיה ושנותיה של המשיבה.

    

5. מכאן הערעור.