ע"א 14205-04-16 פישל נ' כהן

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט שכיב סרחאן) מיום 22.2.2016, בגדרו קיבל בית המשפט קמא תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש וחייב אותו לשלם לו סכום של כ- 122,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

עובדות רקע

1.המבקש הוא המחזיק והמשתמש במשק מס' 31 במושב מלאה שבחבל התענך ואילו המשיב הוא המחזיק והמשתמש במשק מס' 30 הגובל במקשו של המבקש. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה כספית בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות שריפה שפרצה במשקו של המבקש, התפשטה לעבר משקו של המשיב וגרמה לו נזקים שונים. המבקש כפר בטענות המשיב וטען, כי לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענות המשיב, כי השריפה שגרמה לנזק פרצה והתפשטה לעבר משק המשיב ממשק המבקש. בנסיבות אלה עתר המבקש לדחיית התביעה נגדו.

2.בפסק דינו מיום 22.2.2016 קיבל בית המשפט קמא את גרסת המשיב וקבע, כי בתאריכים 11.9.2008, 12.9.2008 ו- 13.9.2008 פרצו שלוש שריפות במשקו של המבקש, כאשר השריפה השלישית התפשטה לעבר משקו של המשיב וגרמה לו נזק כמפורט בחוות דעת שמאי שהוגשה מטעם המשיב. בית המשפט קמא קבע באופן פוזיטיבי, כי הוכח בפניו כי כל שלוש השריפות פרצו והתפשטו ממשקו של המבקש ועל כן, הנטל עליו להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצדו. עוד קבע בית המשפט, כי לא זו בלבד שהמבקש לא הוכיח כי לא הייתה מצדו התרשלות, אלא הוכח באופן פוזיטיבי, כי הוא התרשל כלפי המשיב וגרם לנזק באשמו. על סמך האמור ועל סמך חוות דעת שמאי שהוגשה מטעם המשיב שהעדיפה על פני חוות דעת השמאי מטעם המבקש, קבע בית המשפט כי נגרמו למבקש נזקים בסכום של 152,621 ₪. בית המשפט ניכה סכום של 30,524 ₪ בגין רשלנות תורמת והיתרה לפיצוי הועמדה על סך כ- 122,000 ₪ נכון ליום 13.4.2009.

טענות הצדדים

3.בבקשה המשתרעת על פני עשרות עמודים טען המבקש, כי מתמלאים התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין. לעניין סיכויי הערעור טען המבקש, כי נפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא שגיאות בולטות לעיין בכל הנוגע לקביעת העובדות והסקת המסקנות הנובעות מכך על סמך חומר הראיות שהונח לפניו. לטענתו, שגה בית המשפט קמא עת קבע כי שלוש השריפות פרצו ממשקו של המבקש וכי השריפה השלישית מהווה התלקחות חוזרת של השריפה הראשונה והשנייה. הוא הוסיף, כי מסקנה זו של בית המשפט קמא אין לה על מה לסמוך והיא עומדת בניגוד גמור לחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא ועל ניתוח שגוי של חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניו.

לעניין מאזן הנוחות טען המבקש, כי הוא חויב לשלם למשיב סכום של 180,000 ₪ שהוא סכום גבוה לכל הדעות ועל כן, יש לקחת עובדה זו כאחד השיקולים לעיכוב ביצוע פסק הדין. עוד נטען, כי למיטב ידיעתו של המבקש, מצבו הכלכלי של המשיב הינו רעוע, המשיב סובל מבעיות רפואיות בשנים האחרונות, עניין אשר גורר אחריו הוצאות רבות ופוגע בהכנסתו. על כן ונוכח סכום פסק הדין הגבוה קיים חשש ממשי כי המשיב לא יוכל להשיב את סכום פסק הדין אם וכאשר יתקבל הערעור.

4.המשיב טען מנגד, כי עסקינן בפסק דין כספי ועל כן, לא בנקל יורה בית המשפט על עיכוב ביצועו. לטענתו, על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין כספי על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לזכות בערעור וקשיים ממשיים בהשבת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור וביצוע פסק הדין לא יעוכב. באשר לסיכויי הערעור טען המשיב, כי נוכח הקביעות החדות והברורות שבפסק הדין המבוססות על קביעות נחרצות במישור המהימנות, אין בסיס לערעור ועל פניו נראה כי סיכוייו הם קלושים. באשר למצבו הכלכלי של המשיב נטען, כי אין לטענות המבקש כל בסיס וכי הטענה כי מקור המידע לעניין מצבו הכלכלי של המשיב הינו בא כוחו, היא טענה שקרית שאין לה אחיזה במציאות. נטען עוד, כי המבקש לא הביא ראיה כלשהי להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, לא הביא בדל של ראיה באשר למצבו הכלכלי של המשיב ולא הרים את הנטל המוטל עליו בעניין זה. המשיב הוסיף, כי הוא הבעלים והמחזיק במשק פעיל ששוויו רב, הוא מגדל מזה שנים רבות בצל, פלפל, חומוס, גידולי פלחה ועוד, כך שיש בידו להשיב את סכום פסק הדין אם וכאשר יתקבל הערעור. למשיב אין כל בעיה רפואית שגוררת הוצאות רפואיות והנטען בבקשה חסר כל בסיס.