ע"א 14157-02-17 יוסף נ' חב' איי.די.איי

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט קמא (כב' הרשם הבכיר מוהנד חלאילה) שניתן ביום 25.12.16, ובמסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש לחיובה של המשיבה בתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו, ועל המבקש הושתו הוצאות בסך 5,000 ₪.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין לעמוד בשני תנאים מצטברים – סיכויי ערעור טובים ומאזן נוחות שנוטה לטובתו (ראה ע"א 3798/15 סוהיל חיסן נ' זאהי בראנסה (פורסם במאגרים המשפטיים)). בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין המוכרים כ"מקבילית כוחות" -ככל שסיכויי הערעור טובים יותר הדרישה להוכחת נטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש תפחת ולהיפך.

בענייננו, הרכיב בפסק הדין שמתבקש עיכוב ביצועו הינו רכיב ההוצאות.

בהקשר זה, הטענה היחידה שמשמיע המבקש הינה כי מצבו הכלכלי איננו מאפשר לו כעת לשלם את ההוצאות. טענה זו אינה מצדיקה היעתרות לבקשה. תחילה, הטענה נטענת באופן כללי מבלי שצורפו לבקשה מסמכים שיש בהם לתמוך בה. אף מהתיעוד הרפואי ומתדפיס חשבון הבנק שצורפו לבקשה לא ניתן לקבל תמונה שלמה אודות מצבו הכלכלי של המבקש ולהסיק ממנו כי אכן אין ביכולתו לשלם את ההוצאות.

המבקש אף מציין בבקשתו כי ככל שהערעור ידחה בכוונתו לשלם את ההוצאות ולו באמצעות נטילת הלוואה. לא ברור אפוא, מדוע איננו עושה זאת כבר עכשיו.

משלא הצביע המבקש על נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לו ככל שפסק הדין לא יעוכב, ובהתחשב בזהות המשיבה, כך שאין ספק שניתן יהיה להשיב את ההוצאות ככל שכך יפסוק בית המשפט הרי שאין מקום להיעתר.

למעלה מן הצורך אציין כי אף לא מצאתי שסיכויי הערעור גבוהים. מרבית טענות המבקש מכוונות כלפי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, ובאלה, כידוע ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.