ע"א 11178-06-15 בן מוחה נ' א. אוטו שחף בע"מ ואח'

בבקשה לעיכוב ביצוע

1.זהו ערעור על פסק דינו של כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר מיום5.5.15 לפיו חויב המבקש לשלם למשיב סך של .75,000 ₪ קרן, בגין 3 שיקים להם ערב המבקש

2.המבקש הגיש ערעור ועותר לעיכוב ביצוע.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעת הערעור ובפסק הדין של בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה.

4.הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466לתקנות, הינה כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו, הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור.

כך בקשר לכל פסק דין כספי (אלא אם מתקיים חריג נדיר בהתאם לדין בגינו יש לעכב פסק דין כספי) וכך בפרט לגבי פסק כספי המבוסס על שטר המהווה לכשעצמו חיוב שאין כמעט עוררין עליו, בהתקיים כל התנאים על פי פקודת השטרות.

מכך נובע, שאם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז (ורק אז) יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער.

עם זאת כאמור, תקנה 467 לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח מבקש בבקשה לעיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

בהתאם לדין, לא די להוכיח כי לזוכה (המשיב בערעור) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו.

אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים בראש ובראשונה על פסקי דין הקובעים חיוב כספי.