ע"א 10668-11-15 מתכת הוארי בע"מ נ' פרידמן את הרשקוביץ בעמ

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, דין הבקשה להידחות.

1.נקודת המוצא בנושא זה הינה כי:

"...על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור." בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06).

2.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לסטות מנקודת בסיס זאת, בקובעה כי עת נקבע מועד בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מטרת התקנה – "לאזן בין שתי תכליות עיקריות. עניינה של התכלית האחת בחשיבות המרובה הקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. ביסוד תכלית זו עומדת זכותו של בעל הדין הזוכה לממש את פסק הדין וכן האינטרס של אותו בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן בלתי מוגבל. בנוסף, השהיית הליכי הערעור עלולה לפגוע בתפקודה של הרשות השופטת.... מנגד, ניצב אינטרס המבקש "שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני קיום דיון לגופו של עניין (בייחוד כשהעניין ראוי להידון) וחרף מחדלו של בעל הדין למלא חובה שבסדר דין שהייתה מוטלת עליו" רע"א 1778/07 עופר נ' דיין (27.2.07).

3.בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של "טעם מיוחד", המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד בש"א 1711/12 רוכמן נ' מענית (19.6.12); בש"מ 6229/12 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (10.1.12)).

4.בעניין טעמים מיוחדים נפסק, בין השאר, כי אלה "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש לייתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד... אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" רע"א 10035/06 גאון נ' שחר (10.5.07), רע"א 2184/12 מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט פ"ד נה(2) 904 (2001)).

5.עוד נפסק כי גם איחור בן יום מחייב הבאת טעם מיוחד שכן בתום התקופה להגשת ערעור, הופך פסק הדין לסופי וצד זכאי לראות את עניינו כבא על סיומו. ר' למשל: בש"א 937/13 תשלוז בע"מ נ' עיריית אשקלון (9.5.13), בש"א 5636/06, ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן (30.7.01).

6.במקרה דנן הוגשה הבקשה לאחר המועד הקבוע להגשת הערעור.

נטען כי הדבר נובע מחילופי ייצוגה המשפטי של המבקשת וממחלתו של מנהל המבקשת.

בבקשה צוין כי מנהל המבקשת פנה לבא כוחו הנוכחי לייצגו "במהלך חודש 10/15" (כאשר המועד האחרון להגשת הערעור במועד היה 27/10/15).

ב"כ המבקש אף ציין כי מנהל המבקשת "חתם על ייפוי כוח למינוי בא כוחו הנוכחי בטרם חלף המועד להגשת הערעור", אך נטען כי מנהל המבקשת נדרש להמציא מסמכים שונים ולכן לא הוגשה מיד הבקשה להארכת מועד אלא במועד שהוגשה בפועל באיחור.

עוד צוין כי עקב מצבו הרפואי של המבקש נותק הקשר בין המבקש לבא כוחו ובהיעדר המצאת מסמכים לא היה טעם להגיש את הבקשה להארכת מועד.

7.אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית, לא צוין מהו המועד המדויק בו חתם מנהל המבקשת על יפוי הכוח לבא כוחו החדש ולא צורף יפויי כוח זה, אלא נטען באופן כללי כי מנהל המבקשת פנה לבא כוחו הנוכחי "במהלך חודש 10/15", בעוד המועד להגשת הערעור חלף רק לקראת סופו של חודש זה (27/10/15).

שנית, מהמסמכים שהוגשו עולה כי המבקש החל לקבל טיפולים ביום 12/10/15, טיפולים ללא אשפוז, ולא הוכח כי טיפולים אלה מנעו ממנו מליצור קשר עם בא כוחו.