ע' 1766/14 אחמד עבד אלוהאב עלי טבילה נ' התביעה הצבאית

ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי שומרון (בפני כב' ההרכב רס"ן עמית פרייז, רס"ן טלי פריד ורס"ן אייל נון)

בתיק מס' 5822/03 מיום 18.08.04

(הערעור התקבל)

תאריך הישיבה: 13 במאי 2015,  כ"ד באייר התשע"ה.

האב"ד כב' הנשיא אל"ם נתנאל בנישו:

המערער הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשורה ארוכה של עבירות ביטחוניות חמורות, אשר כללו ירי לעבר מחנה צה"ל בשמונה הזדמנויות שונות, ושני מקרי ירי לעבר כוחות צה"ל בשכם. באחד המקרים נפצע חייל צה"ל. עוד הורשע המערער בחברות בארגון התנזים ובייצור כ- 200 מטעני חבלה קטנים וכ-30 מטעני חבלה גדולים, במשקל עשרות קילוגרמים כל אחד. המערער אף הודה כי הניח מטעני חבלה במספר הזדמנויות והפעילם לעבר כוחות צה"ל. במקרה אחד נפגע נגמ"ש צבאי. לבסוף, הורשע המערער בכך שקשר קשר עם אחרים לבצע פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת.

עבירות אלה בוצעו כולן בשנת 2002. המערער נעצר בראשית שנת 2003, הועמד לדין, והורשע בשנת 2004. במסגרת הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים, עתרו הם במשותף לעונש מאסר בפועל של 20 שנים ולמאסר מותנה לפי שיקול דעתו של בית המשפט. ברם, ביהמ"ש קמא לא קיבל את ההסדר, וראה לנכון להחמיר עם המערער. בנמקם את החלטתם לחרוג מהסדר הטיעון, הדגישו שופטי הערכאה הראשונה את חומרת העבירות ואת העובדה כי שותפו של המערער, אחמד זלום, נשפט ל-30 שנות מאסר בפועל. שופט המיעוט סבר כי העונש הראוי למערער הוא 35 שנות מאסר בפועל, אך בסופו של ההליך בפני ביהמ"ש קמא, נגזרו על המערער, ברוב דעות, 27 שנות מאסר בפועל (גזר דין מיום 18.08.04).

חלפו להן עשר שנים, ובעקבות הסכמה של התביעה להארכת מועד להגשת ערעור בעניינו של אותו אחמד זלום, הסכימו הצדדים גם לקבלתה של בקשה דומה להארכת מועד להגשת ערעור בעניינו של המערער. הסכמה זו אושרה על ידינו ונקבע דיון בערעור.

עוד בטרם נשמעו טיעוני הצדדים, הגישה התביעה לבית המשפט הודעה, בה ציינה כי:

"לאחר משא ומתן ממושך שנערך בין הצדדים בעניינו של אחמד זלום, שותפו של המערער, הגיעו הצדדים להסכמה עונשית אשר קיבלה את אישורו של בימ"ש נכבד זה... כך שחלף 30 שנות מאסר לריצוי בפועל שהוטלו על זלום בערכאה הראשונה, יהא עליו לרצות 22 שנות מאסר...

בהתאם לכך, ונוכח השוואת עניינו של זלום למערער, שקלה התביעה בשנית את עמדתה ביחס לעניינו של המערער והעונש הראוי לו. לאחר שקילה זו, מצאה התביעה... ראוי כי עונשו של המערער יעמוד על 20 שנות מאסר כפי שהוצג בהסכמה על ידי הצדדים בפני ערכאה ראשונה."

זו הייתה נקודת המוצא לדיון בערעור היום, במסגרתו הסכימה התביעה לקבלת הערעור ולהעמדת עונשו של המערער על העונש שהתבקש במסגרת הסדר הטיעון, קרי 20 שנות מאסר.

הסנגור אמנם בירך על הסכמה זו, והודה לתביעה על הגינותה, אך ביקש להוסיף ולטעון כי יש מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער. הסנגור נימק בקשתו זו בצורך לשמור על הלימה בין עונשו של זלום לבין עונשו של המערער. לשיטתו, משהוקל עונשו של זלום ובמקום 30 שנות מאסר הועמד על 22 שנים, נדרש להקל ולו במקצת גם בעונשו של המערער, כך שיפחת מ-20 השנים האמורות.