סרחאן נ' מעוז ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום הפרשי שכר טרחת שמאי, ופיצוי בגין ירידת ערך שנגרם לרכב התובעת בתאונה שאירעה בתאריך 23.4.12.

הנתבעת 2 הכירה באחריותה של הנתבעת 1, לקרות התאונה, ופיצתה את התובעת בגין

הנזק שנגרם לרכבה, בהתאם לחוות דעתו של השמאי מר שאלתיאל רכס (להלן:"השמאי").

השמאי העריך את גובה הנזק שנגרם לרכב התובעת ב- 5,994 ₪ והעמיד את שכר טרחתו על סך 1,246 ₪.

הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא הנזק, אך הפחיתה משכר טרחת השמאי סך של 596 ₪ ושילמה לתובעת בגינו 650 ₪ בלבד.

בנוסף, נכון למועד הגשת התביעה, לא שילמה הנתבעת לתובעת פיצוי כלשהו בגין ירידת

ערך הרכב.

פיצוי בגין ירידת ערך הרכב:

השמאי העמיד את שווי ירידת הערך של רכב התובעת על סך 432 ₪ המהווים 3% משוויו, להערכתו.

לטענת הנתבעת, לאחר הגשת התביעה, שילמה לתובעת סך של 300 ₪ בגין ירידת הערך. לטענתה, אין מקום לפיצוי גבוה יותר בגין ירידת הערך, שכן מעיון בחוות דעתו של השמאי, ביחס לירידת הערך, ניתן לראות כי העריך את שווי הרכב מבלי שהפחית סכום כלשהו בגין מספר בעלים קודמים, ומספר קילומטרים, למרות שהתובעת הינה הבעלים הרביעי של הרכב, מודל שנת 2000 והקילומטראז' של הרכב עומד על 226,625 ₪.

ב"כ התובעת סירב לאשר כי הסך של 300 ₪ התקבל בידי מרשתו, לאור העובדה שלא נשלח אליו. ברור כי לאור העובדה שהטענה מופיעה בכתב ההגנה, היה על ב"כ התובעת לברר את הטענה מול מרשתו, וטענתו לפיה לא עשה כן תמוהה מאוד.

מכל מקום, הנתבעת הציגה אישור על משלוח המחאה בסך 300 ₪ בתאריך 26.11.12 פיצוי בגין ירידת ערך, לסוכן הביטוח, ובהעדר ראיה לסתור, אין לי אלא לקבוע כי הסכום שולם לתובעת, ויש להפחיתו מסכום התביעה.

מקובלת עלי טענת התובעת לפיה, משלא הוצגה חוות דעת מטעם הנתבעת, לא נסתרה חוות דעתו של שמאי התובעת ביחס לירידת ערך הרכב, ולפיכך דין התביעה ברכיב זה להתקבל, בניכוי הסכום ששולם. איני סבורה כי מדובר בהערכה לא סבירה של ירידת הערך. ביחס לנתוני הפחתת השווי, הרי שכאשר מדובר ברכב מודל 2000, ספק אם יש בנתונים שציינה הנתבעת כדי להפחית משוויו.

משכך, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת הפרש בגין ירידת הערך בסך 132 ₪.

הפרש שכר הטרחה:

שכר טרחת השמאי הנדרש היה 1,246 ₪, מתוכו שילמה הנתבעת 650 ₪. לטענתה, שכר הטרחה הנדרש בלתי סביר, ואין לאשר אותו. הנתבעת הפנתה לפסיקה בנדון.

התובעת הפנתה אף היא לפסיקה.

רבות הן התביעות המוגשות לבתי המשפט בגין הפרשי שכר טרחתם של השמאים, ודומה כי בתי המשפט יצקו תוכן ברור לחלל הקיים בנושא. מחד גיסא, קבעו בתי המשפט כי חברות הביטוח אינן יכולות להימנע מתשלום שכר טרחת השמאי במלואו, כאשר הוא סביר, ומאידך גיסא, פסקו כי אל לשמאים להפריז בקביעת שכר הטרחה, או להגיש תביעות בגין זוטי דברים.

ראו: תא"מ (קריות) 59952-07-12 אבוטבול נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תא"מ 38119-12-12 (קריות) רוזיקה דויטש נ' הראל חברה לביטוח בע"מ.