סרור נ' מ.י. פרקליטות אשקלון

המערער 1 וב"כ עו"ד גיספאן.

המערער 2 וב"כ עו"ד חימי.

המשיבה ע"י עו"ד מירי וינשטיין.

פסק דין

כל אחד מהמערערים הגיש, בנפרד, ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כבוד השופטת ר. לביא) בת.פ. 236/07 (הכרעת הדין מיום 9/3/09 גזר הדין מיום 20/12/09). הדיון בערעורים אוחד.

המערער 1 - דוד פינס, הורשע בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום על שני האישומים שבו.

המערער 2 - אמיל סרור, זוכה מחמת הספק מהמיוחס לו באישום הראשון והורשע בכל העבירות המיוחסות באישום השני.

בית המשפט קמא השית על המערער 1 את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, קנס בסך 20,000 ₪, 12 חודשים מאסר מותנה למשך 3 שנים בר הפעלה בגין העבירות שבהן הורשע וחייבו לחתום התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מלעבור העבירות שבהן הורשע.

על הנאשם 2 הושתו העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור העבירות בהן הורשע, קנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימים תחתיו וחייבו לחתום על התחייבות בסך 15,000 ש"ח להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מהיום.

הערעור נסב הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש. עונש המאסר עוכב עד למתן פסק דין בערעור.

על פי כתב האישום, הנאשמים עבדו כבוחני רכב מוסמכים מטעם משרד התחבורה, במכון לרישוי רכב "היימן" והורשו להעביר כלי רכב במבחן רישוי שנתי, לאחר בדיקת תקינותם.

על פי האישום הראשון בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים, ד.פ., שהופעל כסוכן משטרתי, טלפן למערער 1, ואמר לו שהוא שולח אליו חבר עם רכב מסוג "מזדה לנטיס", עם ליקויים, שצריך לעבור מבחן רישוי. המערער 1 אמר לסוכן שהוא יטפל ברכב תמורת תשלום 200 ₪ וביום 25.01.07, הגיע למכון שוטר עם רכב בו בוצעו (מטעם המשטרה) ליקויים בטיחותיים בגינם לא אמור הרכב לעבור מבחן רישוי שנתי. הנאשמים לא ידעו שמדובר בשוטר. המערער 1 הורה לשוטר להיכנס למסלול הבדיקה שלו, וכשעמד השוטר בתחילת המסלול, הכניס המערער 1 את ידו לתוך הרכב והשוטר מסר לו 200 ₪, והורה לשוטר להתקדם במסלול מבלי שבדק את בלם היד על אף שהבחין כי הבלמים חלשים. השוטר התקדם לעמדת בדיקת הגזים, שם ניצב המערער 2, שחיבר את הרכב למכשיר הממוחשב ולאחר הבדיקה אמר כי הרכב לא תקין והוא פולט גז ברמה אסורה. לכן הורה לשוטר להמתין בחוץ עד שיגיע רכב אחר, תקין. לאחר מכן הגיע לעמדה רכב מסוג "יונדאי גטס", המערער 2 חיבר רכב זה למכשיר הבדיקה, הזין למכשיר הבדיקה את מס' הרכב של השוטר וביצע את בדיקת הגזים, וחתם על תעודה, בה נרשם שתוצאות הבדיקה של הרכב תקינות. המערער 1 חתם על גבי טופס בדיקת הרכב בו אישר כי כל הבדיקות היו תקינות. המכון אישר, על סמך האישורים שנתנו המערערים, כי הרכב עבר בהצלחה את מבחן הרישוי השנתי;

על פי האישום השני, ביום 28.01.07 טלפן הסוכן המשטרתי ד.פ. למערער 1 ואמר לו שהוא שולח אליו רכב מסוג "רנו" עם מי שעשה בדיקה לרכב המזדה (נשוא האישום הראשון). בהמשך הגיע השוטר למכון עם רכב "רנו", בו ליקויים בטיחותיים, בגינם הרכב אמור היה להיכשל במבחן הרישוי.

תחילה נכנס השוטר למשרד ושם נאמר לו כי מאחר והרכב משנת ייצור 91' נדרש אישור בלמים ממוסך מורשה, לכן עזב את המכון. ד.פ. טלפן למערער 1, וזה הבהיר לו כי לשם קבלת אישור כזה צריך לשלם לו 200 ₪. השוטר חזר למכון, ושילם למערער 200 ₪. המערער 1 ביקש את רישיון הרכב, פנה לרונן ענקי שעבד במוסך "אוטו רן" באשדוד ושהייתה לו איתו היכרות מוקדמת, וביקש ממנו להביא מסמך של תקינות מערכת הבלמים, ולרשום עליה את מס' הרכב שנתן לו ולחתום עליו. לאחר מכן, שוחח עם הסוכן והודיע לו כי "סידר" את אישור הבלמים ושישלח את הבחור בבוקר והוא כבר "יעביר אותו טסט". ביום 29.01.07 הגיע השוטר למכון והמערער 1 מסר לו את תעודת הבלמים. על פי הנחיית המערער 1, התרחק השוטר מהרכב והמתין למערער 1 ביציאה מן המכון, שם אח"כ השוטר מסר למערער 1 - 200 ₪. המערער 1 הורה לשוטר לסדר את המסמכים במשרד ולהגיע אליו למסלול הבדיקה. השוטר הגיע לעמדת הבור, בה הוצב המערער 2 שהורה לשוטר "לשחק עם ההגה" ומיד אחר כך חתם על גבי טופס הבדיקה כמאשר שהרכב שנבדק הנו תקין. לאחר מכן מסר השוטר את המסמכים למערער 1, והאחרון החזיר את המסמכים לשוטר כאשר הם חתומים על ידו כמאשר שהרכב נבדק ונימצא תקין. המערערים בהיותם עובדי ציבור, לקחו שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידם - עבירה בניגוד לסעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), ביצעו במילוי תפקידם מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור - עבירה בניגוד לסעיף 284 לחוק העונשין; בהיותם מוסמכים על פי דין ליתן תעודה העשויה להשפיע על זכויותיו של אדם, נתנו אותה ביודעם שהיא כוזבת בפרט מהותי - עבירה בניגוד לסעיף 281 לחוק העונשין וביודעין גרמו להסעת אדם בכלי תחבורה כשיש חשש לבטיחותו של הנוסע מחמת מצבו - עבירה בניגוד לסעיף 343 לחוק העונשין; אשמה המיוחסת לנאשם 1 בלבד הנה, כי שידל אדם אחר לזייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות - עבירה בניגוד לסעיפים 30 ו - 418 סיפא לחוק העונשין.

ב"כ המערער 1 טען בפנינו ובהודעת הערעור, כי יש לזכות את המערער 1 בטענת הגנה מן הצדק. טענה זו נטענה גם בפני הערכאה דלמטה ונדחתה. ב"כ המערער התבסס על שני אדנים, האחד, אכיפה בררנית, שכן לטענתו היו לפחות עוד שני בוחני רכב באותו מכון ובאותן פרשיות אשר ביצעו פעולות בדיקה בשני כלי רכב אשר בוצעו בהם ליקויים שונים ואשר נשלחו לבדיקה על ידי המשטרה. הם נעצרו ביחד עם המערערים, נחקרו כחשודים ושוחררו. המערער טוען להפליה פסולה בכך שהמשיבה החליטה להעמיד את המערער לדין ואילו את השניים הנ"ל כלל לא העמידה לדין על אף שלטענתו הראיות נגדם היו חד משמעיות, היות והם בדקו את אותם כלי רכב, חתמו על אישור כשירותם ועל אף העובדה שהמערער כלל לא בדק את הרכב השני שנשלח ע"י המשטרה.

האדן השני לטענת ב"כ המערער 1, הוא טענה בגין מניעים פסולים שהניעו את המשיבה. הסוכן ד. פ. העיד במשטרה ובבית המשפט שהיה ידוע לו גם על בוחנים אחרים באותו מכון אשר נוטלים שוחד, על אף זאת הונחו הסוכנים והשוטרים להתמקד במערער 1. לדידו טעה בית משפט קמא כאשר ביקש הסברים מהפרקליטות מדוע לא העמידו לדין את שני הבוחנים האחרים, רק לאחר שדחה את טענת ההגנה מן הצדק מה גם שהפרקליטות מתייחסת בהסברה רק לבוחן אחד מתוך שניים שלא הועמדו לדין.

טענה נוספת אותה מעלה ב"כ הנאשם 1, היא שבית משפט קמא טעה בהרשיעו את המערער 1 באישום השני כאשר הוא כלל לא בדק את הרכב ולא היה מעורב בבדיקתו, למעט הטבעת חותמתו, על אף העובדה שמי שבדק בפועל את הרכב הוא הבוחן שלמה מומי חכמון.

כמו כן, טוען ב"כ המערער 1, כי בית משפט קמא טעה בכך שנתן הכרעת דין הגם שקיבל רק 9 עמודים מתוך 17 עמודי סיכומי המערער 1.

לחילופין בטיעוניו בפנינו טען ב"כ המערער 1, כי יש להקל בעונש לנוכח הפסיקה אשר הציג, לפיה ניתנו עונשים מקלים בהרבה על נאשמים שהורשעו במספר עבירות שוחד ונידונו לשישה חודשי מאסר בלבד ונאשמים אחרים שהורשעו בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונידונו לשישה חודשי עבודות שירות. כמו כן, ביקש ב"כ המערער 1 להפנות לנסיבותיו האישיות של המערער.

ב"כ המערער 2 טען בפנינו ובהודעת הערעור, כי ההרשעה מושתת על ראיות נסיבתיות בלבד. לטענתו, אין חולק כי הסוכן לא קושר את המערער 2 לעבירות נשוא כתב האישום במסגרת פעילותו או במסגרת ידיעותיו המודיעיניות ולא היה לו כל קשר עם המערער וזאת בשים לב להיקף פעילותו הענפה של הסוכן במכון הרישוי בו עבד המערער 2. כמו כן, שמו של המערער 2 נעדר מרשימת היעדים אשר פעלו נגדם במסגרת המבצע המשטרתי. עוד הוא הוסיף, כי צפייה בחומר החקירה (עבודות המ"ט) מלמד, כי המערער 2 לא נצפה או נשמע עושה דברים הקושרים אותו לביצוע העבירות.