ספר גסיקה נ' מדינת ישראל משרד הבטחון

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 1997, נפגעה ביום 2.4.2001 מירי שנורה לעברה באזור העיר בית לחם. הירי גרם לאבדן העין הימנית של התובעת שהייתה בעת האירוע בת 4 שנים בלבד, ומאז היא נזקקת לעין תותבת.

על פי המתואר בכתב התביעה, בעת ששהתה התובעת יחד עם אביה ודודה במוסך שבבעלות המשפחה הממוקם בסמוך לקבר רחל, בכניסה למחנה הפליטים "אל-אעידה" (להלן: מחנה הפליטים), החלו להישמע קולות ירי, ובעקבות כך החליט אביה לסגור את המוסך ולעזוב מיד את המקום. על פי הנטען, במהלך נסיעתם הביתה, החלו חיילי צה"ל לירות ירי אינטנסיבי לעבר רכבם, וכתוצאה מכך נפגעה התובעת במותניה ובעינה הימנית.

הנתבעת, חולקת על תיאור נסיבות האירוע ועל אחריותה בפיצוי התובעת. לטענתה, לא הוכח כי התובעת נפגעה מירי כוחות צה"ל, ומכל מקום, עומדת לה ההגנה של "פעולה מלחמתית", כהגדרת המונח בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב- 1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים) כמו-כן היא טוענת, כי פעולת החיילים לא הייתה נגועה ברשלנות.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כלפי הורי התובעת ודודה, אולם לא התייחסה להודעה זו בסיכומיה. הנתבעת גם לא התייחסה בסיכומיה לטענות שהעלתה בכתב ההגנה בכל הנוגע למעורבותם לכאורה של הורי התובעת ודודה בהפרות סדר. טוב עשתה הנתבעת שבחרה לחזור בה מטענות אלו שכן, לא הונחה תשתית ראייתית לטענות המוקדמות בעניין זה. הנתבעת גם זנחה באופן מפורש בסיכומיה, את טענת ההתיישנות שהעלתה במהלך ההליך.

התובעת נפגעה בעינה מחלק מתכתי שחדר לעינה הימנית. אין מחלוקת בין הצדדים כי מעדותו של סנ"צ גיל הוכרמן, ראש מעבדת נשק, במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל, שבחן את אותה מתכת עולה, כי לא ניתן לקבוע מה מקור המתכת ולא ניתן לזהות האם מדובר במתכת מתוך קליע של צה"ל, מתוך קליע של כוחות פלסטינים או שמא מדובר במתכת זרה שאינה חלק מקליע. כל צד טוען כי בהעדר מסקנה ברורה בעניין זה יש להעדיף את גרסתו.

אין גם מחלוקת בין הצדדים כי ביום האירוע ירו חיילי צה"ל לעבר מטרות פלסטיניות באזור בית לחם. המחלוקת היא בשאלות- האם בוצע ירי גם מתוך עמדות פלסטיניות (עדי התובעת הצהירו כי לא היו חילופי ירי בין הכוחות, וכי הירי היה חד צדדי רק מצד חיילי צה"ל), באילו נסיבות ירו חיילי צה"ל, מהי השעה בה נפגעה התובעת והאם הירי של חיילי צה"ל הוא שגרם לפגיעה בתובעת. לאחר קביעת הממצאים בשאלות אלו, וככל שיקבע כי המתכת שנמצאה בעינה של התובעת מקורה מירי של חיילי צה"ל, אדון בשאלה האם עומדת לנתבעת ההגנה של פעולה מלחמתית.

נסיבות האירוע- גרסאות הצדדים

מטעם התובעים העידו מר עבד אלאחד עיסא ספר, אביה של התובעת (להלן: עבד) ומר סאמי עיסא עבד אלאחד ספר, אחיו של עבד, דודה של התובעת (להלן: סאמי).

עבד תיאר בתצהירו, כי ביום האירוע פתח בבוקר את המוסך, והיה זה יום רגיל ככל הימים. לטענתו, לא הורגשה מתיחות באוויר ולא הייתה הוראה כלשהי של צה"ל על סגר או פינוי המקום ולא היו הפרות סדר כלשהן. בשעה 14:45 לערך, הגיעה התובעת יחד עם סאמי לביקור במוסך. כעבור זמן קצר, שמעו קולות של מספר יריות בודדות. עבד שחשש מקולות הירי, החליט לסגור את המוסך ולשוב הביתה. עבד נסע לבדו ברכב אחד, והתובעת וסאמי נסעו יחד אחריו ברכב נוסף. שני הרכבים החלו לנסוע ברחוב העובר דרך מחנה הפליטים לכיוון מנזר אעידה (להלן: המנזר), ובמהלך הנסיעה בעודו מתקרב למנזר, החל ירי אינטנסיבי לעבר שני הרכבים על ידי חיילי צה"ל, שהוצבו בתצפיות שונות בסמוך לקבר רחל- על גג בניין "האתום נאצר", בניין "סאמר" ובניין ההקדשים האסלאמיים.

רכבו של עבד נפגע מכדור אשר ניפץ את המראה השמאלית, עבד עצר את רכבו ונשכב על המושב. כעבור מס' שניות החל שוב בנסיעה, ועשה דרכו אל מאחורי המנזר שם עצר בשנית. בשלב זה יצא עבד מהרכב, השתטח על הכביש וראה כי הירי המגיע מכיוון עמדת צה"ל שמוקמה על גג בניין בן 6 קומות, מכוון לרכב בו היו סאמי והתובעת, שניצב במרחק 20 מטר ממנו. עבד ציין בתצהיר כי ראה בירור כי הירי התבצע מעמדת צה"ל שבגג הבניין.

עבד הצהיר, כי על פי מה שראה, לא היו חילופי ירי בין צה"ל לבין כל גורם אחר, אלא דובר בירי חד צדדי מעמדת צה"ל לעבר שני הרכבים שלהם. עוד ציין, כי הוא וסאמי לא היו חמושים ולא נטלו חלק בפעילות טרור, וכי חיילי צה"ל היו רחוקים מהם מאות מטרים כך שלא נשקפה סכנה או איום על שלומם ואו ביטחונם.

ביום 27.11.2012, נחקר עבד על תצהירו, ובמסגרת חקירתו נשאל באשר לשעת קרות האירוע, ועל כך השיב כי האירוע התרחש בין השעות 15:00-15:30. לאחר מכן אישר כי אינו זוכר את שעת האירוע במדויק, וכי יתכן שהאירוע ארע 10 דקות לאחר השעה 15:30 אך לא מעבר לשעה 16:00. בהמשך, נשאל עבד באשר לכיוון ממנו הגיע הירי שגרם לפגיעה בתובעת:

"ש. איך ידעת שיורים עליכם מאבו ג'ורג'?

ת. כי כל היריות הגיעו מאחורי הרכב, האוטו נסע לכיוון המנזר והיריות היו מאחור לקדימה.

ש. הקולות של הירי.

ת. לפני זה הייתי בדרך, יצאתי עם האוטו, נורתה עליי ירייה, הגוף בעצם של המכונית התחורר, המראה שבאמצע נשברה וגם המראה שמצד שמאל נשברה. אני חשבתי שאני מת וכיסיתי את הראש.

ש. הסקת שזה מאבו ג'ורג'?

ת. זה היה בגלל שזה היה מלמעלה, זו הירייה שנורתה עליי, חשבתי שאני מת.